קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש, וצל"ש על הסבלנות. חבריי חברי הכנסת, יש פה בטח שר באיזשהו מקום, מסתתר. אני לא יודע אם שמתם לב, חבריי חברי הכנסת, אבל במדינת ישראל מכהן שר אוצר שהוא השר המתלונן. השר בצלאל סמוטריץ' מתלונן באופן קבוע שמנסים לסתום לו את הפה. רק בשבועות האחרונים הוא התלונן על סתימת פיות תוך כדי שהוא מתראיין בפריים-טיים, בערוץ 12, בערוץ 14, ברדיו 103, ברשת ב', בגלי צה"ל, בגלי ישראל – בכל אולפן אפשרי התלונן על סתימת פיות. באמת, אני מעולם לא פגשתי קמפיין נגד סתימת פיות שבמסגרתו המתלונן לא סותם את הפה לרגע.
אבל יש עוד תופעה. בכל אולפן בצלאל סמוטריץ' מבקש להציג אותו כשר האוצר, ואז באופן משונה הוא מקפיד לא לדבר לא על הכלכלה ולא על האוצר ולא על הכסף, אלא מברבר את עצמו לדעת בנושאי ביטחון. אם שמתם לב, מאז 7 באוקטובר סמוטריץ' מנסה בכל כוחו להצניע את תפקידו הנוסף בממשלה כשר במשרד הביטחון, מנסה להצניע, ולא בכדי. בצלאל סמוטריץ' מעוניין שהציבור ישכח מאחריותו הישירה כשר במשרד הביטחון לאסון 7 באוקטובר, אבל הציבור לא ישכח ולא יסלח.
ולצד המחדל הביטחוני יש גם את המחדל הכלכלי המחפיר. שר אוצר – באופן כללי, בכל מדינה – צריך לדאוג לשני דברים במסגרת התפקיד שלו, אדוני השר: לקופה הציבורית ולצמיחה הכלכלית. מאז תחילת כהונתו במשרד האוצר הגירעון שובר שיאים, גם 2023, גם 2024, בדרך ל-2025. יחס החוב–תוצר מאמיר, וכבר שנתיים נרשמת צמיחה שלילית לנפש וירידה דרמטית ברמת החיים. כישלון בביטחון, כישלון בכלכלה. הגיע הזמן לסיים את סיפורו העגום של בצלאל סמוטריץ' בפוליטיקה הישראלית. תודה רבה.
249 מילים של ולדימיר בליאק. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.