קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, 500 ימים של מלחמה, ויש רבים בארץ הזו שעדיין 7 באוקטובר עבורם, 500 ימים של 7 באוקטובר – כמובן, משפחות שכולות, משפחות של פצועים, משפחות מקיבוצים שנטבחו, וכמובן משפחות החטופים.
אני פה רק שליח של שתי משפחות שביקשו שאקריא דברים שלהן פה מעל הבמה הזו ביום הזה. דברים של איתן גונן, אבא של רומי, שחזרה. כך כותב איתן: רומי חזרה בחיים. ברוך אתה ה', אלוהינו מלך העולם, שהחיינו וקיימנו והגיענו לזמן הזה.
כמה מרגש לומר זאת בקול רם וברור. כולי תקווה שנוכל לומר זאת על כל אחד מהחטופים שעדיין בעזה. כל אחד מהם הוא גיבור-על, ועל כל המשפחות שיקיריהן בחיים להמשיך ולהאמין שהם חוזרים בחיים. איזה עם נפלא יש לנו, אם אין עמי לי מי לי, עם של אריות ולביאות שנלחם בגבורה ובהצלחה כבירה בשבע גזרות. ליבנו עם כוחות הביטחון האמיצים, שחירפו נפשם למען הגנת המולדת והשבת החטופים. ליבנו עם המשפחות השכולות, שאיבדו את היקר להן מכול. ליבנו עם משפחות הפצועים, ואנו מאחלים להם החלמה מהירה. ליבנו עם המשפחות שנעקרו מביתן לתקופה כל כך ארוכה, ומאחלים להן לשוב במהרה לצור מחצבתן. לא מפסיקים עד שכולם חוזרים. השבתם המלאה היא תחילת תקומתנו כעם וכאומה. עם ישראל חי. כך כותב איתן, אבא של רומי.
מכבית, דודה של האחים גלי וזיווי, שעדיין בעזה, והם גם לא ברשימה של שלב א', היא דודה מסורה מאין כמותה. הבוקר היא סיפרה פה שאחותה, אימא של גלי וזיווי – קולה נדם, ממש. היא לא מצליחה לדבר, אז מכבית היא הקול שלה. ואני רוצה להיות הקול של מכבית פה.
כך כותבת מכבית: אני נרגשת עבור סשה, שגיא, יאיר ומשפחותיהם. הם הגיעו לחוף מבטחים. אך המסע לריפוי עדיין ארוך, ונותרו רבים מאחור. אני רוצה לשתף אתכם במונחים שהפכו למציאות חיינו: חטופים צעירים, שלב ב'. גלי וזיו הפכו לקטגוריות ברשימה האכזרית, אבל הם אינם מספרים – הם עולמות שלמים, חיים שלמים שהיו להם לפני וחיים שמחכים להם גם אחרי. טרור פסיכולוגי. הם נתונים לאיומים, משחקי כוח ושליטה. כל צרות המזרח התיכון הונחו על כתפיהם של 73 אזרחים מופקרים. הם הפכו לקלף מיקוח, ואנחנו, בני משפחותיהם, חיים תחת טרור נפשי מתמשך.
אות חיים – השבוע קיבלנו אות חיים מגלי וזיו. הגוף התמלא באוויר, הדמעות זלגו ללא שליטה, אבל רגע ההקלה התפוגג במהרה. חוסר אונים, כעס, געגוע שאינו מרפה. כמה עוד נוכל לצעוק, לזעוק ולהתחנן על חייהם? מה עוד צריך לקרות כדי שיהיה ברור מצבם הפיזי והנפשי? אנחנו לא רוצים עוד אותות חיים, אנחנו רוצים אותם בחיים. גם אם יחזרו כחושים וחלשים, הם יחזרו לידיים החמות של משפחתם.
אני פונה אליכם, נשיא ארצות הברית, ראש הממשלה והמתווכות: המשיכו לגלות אחריות, מחויבות ומנהיגות. חייבים להמשיך את המשא ומתן, להגיע לשלב ב' ולהאיץ את התהליך באופן משמעותי, כי הזמן שלהם אוזל. מעתה ואילך יש לצמצם את מספר הפעימות ולהחזיר כמה שיותר חטופים יחד, במהירות ובמינימום שלבים. חייב להיות לנו מועד ברור וסופי שבו נדע שהחטוף האחרון שב הביתה. החזירו את החיים לשיקום והחללים לקבורה עכשיו. כך דבריה של מכבית. לו יהי.
471 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.