קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
טוב. כבוד יושב-ראש הישיבה, חבריי חברי הכנסת, בשבוע שעבר הלכתי לנחם את משפחת הרופא שנרצח בדם קר. מצאנו משפחה חזקה, מאמינה, את אבא שלו הכרתי כראש מועצה לשעבר. הוא אמר לי: התקווה היחידה שלנו – שהבן שלי עבדאללה יהיה הקורבן האחרון ברציחות בחברה הערבית, שיהיה הנרצח האחרון. אני מקווה שהרצח של עבדאללה יעשה שינוי במצפן – גם במדינה, גם בחברה הערבית. לשנות דיסקט. אשתו, שעובדת כאחות בבית החולים בנהריה, אישה חזקה, צעירה בת 30, היא אמרה: אחרי ימי האבל אני אחזור הביתה עם שני ילדיי, לבד, להתמודד עם האובדן. כולכם חוזרים לשגרה, כל אחד חוזר לחייו ללא שינוי.
41 ימים מתחילת השנה, 31 נרצחים מהחברה הערבית. אנחנו חזרנו לשגרה, מדינה שלמה חזרה לשגרה. האם נעשָה משהו? אנחנו מחכים לנרצח הבא. היום נרצחה אישה, ואנחנו מחכים, אולי מגנים, לפעמים אפילו לא שומעים שום מילה, לא מהשרים, לא מהממשלה, אפילו לא מהחברה. נעשה מצב רוטיני לגמרי. מחכים לרצח הבא.
מאז כינון הממשלה ועד היום 516 נרצחים מהחברה הערבית. האם זה הזיז משהו למישהו? האם זה הזיז לראש הממשלה? האם זה הזיז לשרים? מספר הצעות אי-אמון היו כאן במליאה, היה ראש ממשלה, היו שרים. האחרונה הייתה היום, ואפילו השרה לא העזה ולא נתנה בכלל שום הסבר ולא ענתה בכלל להצעת האי-אמון. היא התייחסה לדברים אחרים, חוץ מהפשיעה בחברה הערבית. זה המצב, לצערנו. ואנחנו כחברה, אנחנו, החברה הערבית, חטופים בידי ארגוני הפשיעה. מספר הנרצחים בחברה הערבית הוא 125 למיליון. בחברה היהודית אתם יודעים כמה? שישה למיליון. ואני שואל: האם אנחנו חיים באותה מדינה? האם אנחנו חיים תחת אותה ממשלה?
זה המצב, מצב מאוד מדאיג. הגיע הזמן לטפל בפשיעה בחברה הערבית. תודה.
257 מילים של יאסר חוג'יראת. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.