קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה, אדוני היושב בראש. יש דיון, ואנשים – בצדק או לא בצדק – מדברים על ראש הממשלה בעקבות 7 באוקטובר, עם המילים: יש לו דם על הידיים, האחריות שלו, הכספים שהוא העביר לחמאס. העובדה היא שהוא היה ראש הממשלה של ממשלת החורבן. אלו לא הגדרות, אלו לא מחשבות. ב-7 באוקטובר, לא משנה כמה התרענו, למדינת ישראל היה ראש ממשלה אחד והייתה לו ממשלה אחת כשקרה החורבן הזה. לכן, כשאנחנו אומרים "ועדת חקירה", זה לא בשביל להחליט מי אשם. לא צריך גוגל כדי לדעת מי היה ראש הממשלה ב-7 באוקטובר, מי היה ראש הממשלה ב-6 באוקטובר, מי היה ראש הממשלה כשקרה לנו האסון הגדול הזה, מאז שקמה מדינת ישראל. נתניהו. אלה שיושבים פה, כל אחד והתפקיד שלו, הוא שר בממשלת החורבן. הנכדים שלהם יעשו ויקיפדיה ויראו את זה; זה לא יעזור להם, לקבר הם ילכו עם זה.
אבל יש דבר אחד שאני לא מבין, למה ראש הממשלה מתנגד לוועדת חקירה ממלכתית. למה? אני לא מבין. זה לא בשביל לחקור מה שהיה; מה שהיה – אמרתי: הוא לא יברח מהאשמה הזאת. בשביל לחסוך דם. כיוון שקמות ועדות חקירה, כמו תחקירים בצבא, לא מחכים לסוף כדי שיגידו את הלקחים. אפילו לדוח ביניים לא מחכים. מעבירים לקחים תוך כדי. זה לא פלא שעומד פה ראש ממשלה ומדבר על החמש שעות שלו עם נשיא ארצות הברית. זה יפה, אבל זה לא מתחיל כך. אלו חמש שעות שהתחילו ב-7 באוקטובר, אלו חמש שעות שהתחילו עם 1,200 הרוגים ביום. זה הביקור בארצות הברית. לא יודע כמה אמצעי לחימה חסרים לנו בגלל שהוא בחר להיות עם צד אחד במפה הפוליטית האמריקאית. אנחנו עכשיו יכולים להגיד: כן, הייתה חסרה תחמושת, ואנחנו גם לא יודעים אם זה לא עלה בדם – –
– – אבל גם את זה הוא לא רוצה לחקור, גם אם מתו בגלל זה חיילים; גם אחרי שהוא לא הקים ועדת חקירה גם אם עוד ימותו חיילים בגלל שהוא הקים ועדת חקירה; ולא רק חיילים – גם חטופים. תודה.
312 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.