קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה. כבוד היושב-ראש, חברי וחברות כנסת נכבדים, לפני כשעה עלה ראש הממשלה, מר בנימין נתניהו. הוא ירד מהמטוס וישר עלה לדוכן. הוא נראה כל כך זחוח וכל כך מבסוט מעצמו, ודיבר גבוהה-גבוהה על הפגישות המאוד-חשובות שהיו לו בארצות הברית. אני מתפלאת איך אדם יכול לעלות לדוכן ולדבר אחרי מיצג האימים שעשו הוא וטראמפ לפני שבוע, כאשר הופיעו ביחד – כל אחד והאישומים הפליליים שלו, גם האמריקאי וגם הישראלי – והחליטו באותה הופעה לקבוע את עתיד העם הפלסטיני, ובמיוחד העזתים. התוכנית שהוא התפאר בה ודיבר עליה כחזון, חזונו של טראמפ – –
– – היא לא פחות ולא יותר מטיהור אתני. פינוי תושבי עזה למדינות אחרות – –
בזה שנשיא ארצות הברית מכריז על זה, הוא בעצם גוזר דין מוות לחוק הבין-לאומי ולכבוד לחוק הבין-לאומי. שניהם ביחד הפעם. בפעם הקודמת, בקדנציה הקודמת רקמו את דיל המאה – עסקת המאה, אז קראו לזה, הפעם זה פשע המאה ולא עסקת המאה.
טראמפ מדבר על רצועת עזה כאילו היא נכס נדל"ני כזה שהוא רוצה לקנות; הוא ישאיר חלק לאחרים. הרי ממילא כולה חורבן. הוא לא מעז לשאול מי החריב שם את המקום ואיך יכול להיות שעזתים שהיו מוכנים לנהור לצפון, למרות שהבתים שלהם הרוסים, למרות שאין להם איפה להיות – שישתכנעו לעזוב כך מרצונם. הם יודעים טוב מאוד, וטראמפ יודע טוב מאוד, ודיברו על זה אחר כך, שהם יצטרכו כוחות מיליטריסטיים כדי להוציא את הפלסטינים. הם יצטרכו כוחות של צבא ארצות הברית, כנראה, כדי שיגרמו לאנשים לעזוב, ועל הדרך יבצעו פשעים כדי שאנשים יצטרכו לעזוב.
אבל אני אומרת לכם, מה שירצה טראמפ זה דבר אחד, מה שירצה נתניהו זה דבר אחר ואולי תואם, אבל בסופו של דבר מי שמחליט על רצונו של העם הפלסטיני הוא העם הפלסטיני עצמו.
289 מילים של עאידה תומא סלימאן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.