קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אני רוצה לדבר איתכם היום על רומי, על רומי לשם גונן. ילדה של אור. היא ילדה אמיצה וילדה חזקה, היא ילדה עם אנרגיה מטורפת וצחוק מידבק. אימא שלה, מירב, סיפרה בעמוד הפייסבוק שלה: הסתכלתי היום בתמונות שצילמנו בטיול באפריל לפני שש שנים – ארבע בנות בטיול מדליק בגרמניה, המון ירוק, המון אתגר. לפעמים הסתכלתי על שלושתכן מהצד והערצתי אתכן על האומץ שלכן בטיפוס חבלים, בקארטינג המהיר, ובעיקר נהניתי מהיחד שלנו.
והיה גם את היום הזה שהלכנו לעשות סקי ביחד, אתן זוכרות? כשעליתן למעלה להר, אני ויתרתי, לא היה לי את האומץ שיש לכן. יוש קלטה מהר את הקטע, וירדני קצת יותר בזהירות. ואת, את, רומצ'? לך זה לא הצליח. ראיתי אותך מתעצבנת וצועקת ומנסה שוב ושוב, וברגע מסוים מוותרת וצונחת לשלג, נשכבת על הגב ופורשת ידיים ורגליים, כאילו את אומרת: טוב, אני נחה קצת. את אולי ניצחת לרגע, אבל אני כבר חוזרת. צחקתי כל עוד היית למעלה, וכשירדת הכנענו כולנו את הצחוק, כי ידענו שתהיי ממש עצבנית. עוד דבר שאני אוהבת בך. היום אני מברכת על זה, אני יודעת שהכעס והעצבים שאת יודעת לפעמים להיות בהם מאפשרים לך לפרוק ואז לשנות אסטרטגיה. כי את בחיים לא תוותרי על מי שאת ועל הזכות שלך לחיות כמו שאת רוצה, כפי שאת ראויה לו.
חברים, רומי היא לא פוסטר והיא גם לא תמונה. רומי אוהבת לשתות קוקטייל ספייסי ביץ' או פורן סטאר מרטיני. אני מאוד מקווה שאני מבטאת את זה טוב, ואם לא, אני אשאל את רומי כשהיא תחזור. דריה, אחותה הקטנה, אמרה באחד הראיונות: כשאני יוצאת למסיבות, היא נשארת ערה, גם עד 04:00, כדי להחזיר אותי הביתה. היא חייבת לראות שאני בסדר, ורק אז היא נרגעת ומצליחה להירדם. חברה שעבדה עם רומי במסעדה סיפרה שיש לה חוש צדק מפותח. גם אבא שלה קרא לה לוחמת צדק עולמית, בגלל שהיא יכלה להילחם גם על בן אדם שהיא רק כרגע פגשה.
ואני, אני אף פעם לא פגשתי את רומי, אבל אני חווה אותה דרך אימא שלה ודרך המשפחה המדהימה שלה. הבת שלי, ירדן בת השבע, שואלת אותי על בסיס יומי: מתי רומי חוזרת? וכשהיא כיבתה את נרות יום ההולדת שלה היא ייחלה לשובה והתעקשה שיהיה כיסא ריק לידה. אני לא הכרתי את רומי, אבל אני מתגעגעת אליה בכל יום. צריך להתפלל לשובה, אבל אפשר גם לעשות למען שובה. רומי ושאר החטופים חייבים לחזור עכשיו, ואסור לנו לשכוח שהם לא תמונות – אלה אנשים, הם חיים עכשיו, והם צריכים אותנו. תודה רבה.
392 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.