קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, אנחנו שומעים כאן את הנאומים, את הדברים המאוד-חשובים שיש להגיד. המדינה לצערי באמת על סף תהום, אבל אני היום בחרתי לשים ולהזכיר לכולם את 101 החטופים, 402 ימים.
ביום שבת היו 400 ימים שהחטופים שלנו נמצאים באפלה בתוך מנהרות החמאס, אצל הרשעים והאכזריים האלה, ונשמעו קולות של משפחות החטופים. לפני כן הקראתי את דבריו של ניסן קלדרון, ועכשיו אני רוצה להקריא לכם מה אמרה לישי לביא-מירן, אשתו של עמרי מירן החטוף, אבא של עלמה ורוני. וככה היא אמרה במוצאי שבת: 400 ימים, 400 ימים של דאגה ששורפת בכל הגוף. 400 ימים של דאגה שלא נותנת לישון, להתקדם, לנשום. 400 ימים. שוב מספר עגול, ועבורנו, עבורי, זה עוד יום. עוד יום בחלום בלהות שאנחנו חיים בו. עוד יום, אבל אנחנו עדיין שם, לפני 400 ימים. אני יכולה לספר לכם על התקף חרדה מלפני שבוע, על המעבר לקרוואן אחרי 13 חודשים בצימר, על שבוע הגעגוע והעצב של רוני, על עלמה ששואלת כבר בכל יום לפחות פעם אחת: איפה אבא?
אבל מה זה משנה כשאנחנו כבר 400 ימים במלחמת חיינו, במלחמה על חיי האהובים שלנו, מלחמה חיצונית, אך בעיקר פנימית. השבוע פוטר איש הביטחון שהיה אחראי לשער. תהליך ארוך עברתי איתו, שיחות לא פשוטות. תחושות אשמה, כעס בלתי נשלט, ובתוך כל זה הוא סימן עבורי ועבור משפחות רבות שביב של תקווה בתוך הסערה. היה היחיד בממשלה שאזר אומץ לומר את האמת, שצריך להחזיר אותם הביתה גם במחיר של הפסקת לחימה. מבחינה ביטחונית אפשר לעשות את אותו הסכם שישיב אותם אלינו. המחירים יהיו כבדים אך אפשריים עבור מדינת ישראל. לפני יומיים נפגשתי איתו, ואותם דברים נשמעו שוב. 400 ימים, והשבוע ברור יותר מתמיד: אנחנו פיונים במשחק פוליטי אכזרי, חיצוני ופנימי, כולנו, רק ש-101 החטופים והחיילים בסדיר ובמילואים הם אלה שמשלמים בחייהם, בנפשם ובגופם על המשחק הזה.
מאחר שנגמר לי הזמן, כבוד היושב-ראש, אני אמשיך את דבריה המאוד-נוקבים בנושא.
300 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.