קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. חבריי חברי הכנסת, רציתי לייחד את הדקות הקרובות דווקא לא לדבר על משהו פוליטי, אחת מהשערוריות או הפרשיות, למרות שיש הרבה על מה לדבר. אבל כן היה חשוב לי, כי אני כבר כמה שבועות מתכננת לעשות את זה, להזכיר לכולנו שבינינו מתהלכים כל יום גיבורות וגיבורים שזוכים להכרה ולהוקרה וכבוד, אבל עדיין מגיע להם הרבה יותר, כי אנחנו לא נותנים להם את מה שבאמת מגיע להם, וזה שוויון זכויות. ואני רוצה לדבר, כמובן, על העדה הדרוזית.
היה לי כבוד גדול ללכת לנחם את משפחתו של אלוף משנה אחסאן דקסה, זיכרונו לברכה, מפקד חטיבת 401 של השריון, שנפל ממש לפני כמה שבועות, ב-20 באוקטובר, ואני רוצה להקריא לכם מה מספרים עליו: בעת פעילות בכפר בלבנון נכנס כוח צנחנים לתוך הכפר ונפגע מירי נ"ט. מירי זה נהרג חייל ונפצעו שניים. אחסאן דקסה, אז מ"פ בגדוד רומח של השריון, היה בעמדת חיפוי וקיבל דיווח על הכוח שנפגע. הוא החליט להשאיר שני טנקים בעמדת חיפוי ולנוע לבדו אל תוך הכפר, למרות איום הטילים ולמרות החשש להיפגעות. דקסה זיהה את מקור הירי על כוח הצנחנים ופעל לפגוע במקור הירי, לפנות את הנפגעים ולחלץ את הטנק מהכפר. הוא "הראה במעשיו רוח לחימה, יוזמה, תעוזה ואומץ לב". ולמען הסר ספק, הדברים האלה נאמרו עליו לא במסגרת תעוזתו במלחמת חרבות ברזל, אלא הרבה הרבה לפני, כשהוא קיבל צל"ש במלחמת לבנון השנייה, כבר בשנת 2006. ככה הוא חי. הוא היה גיבור ישראל מההתחלה ועד הסוף.
הודא אשתו סיפרה עליו אחרי נפילתו: הוא היה כל כך חזק, בן אדם שאפשר לסמוך עליו. הוא נכנס לתפקיד לפני שלושה חודשים, ולא הייתי שקטה. דאגתי הרבה יותר מהרגיל. הוא היה מחובר למשהו הרבה יותר גדול ממנו, אבל אני הקשיתי עליו מאוד בשאלות, במיוחד אחרי חוק הלאום. כששאלו אותה מה היא הייתה אומרת לחברי הכנסת, היא השיבה: איך הם יכולים להסתכל לנו בעיניים? אני הייתי מתביישת.
ובאמת, אני רוצה מכאן להגיד להודא ולמשפחתה שאני מרגישה שאני מתביישת בשם הבית הזה ובשם מדינת ישראל, שקידמו את החוק הבזוי הזה למרות שהם לא מסוגלים להודות בזה בעצמם. לצערי יש את אלה שרוצים להזכיר אתכם רק במלחמה, אבל בשגרה שוכחים שמגיע לכם שוויון, שמגיע לכם יותר, שמגיע לכם שנתקן את החוק הזה. ואני פונה אלייך מעל הבמה הזאת, ואומרת שאנחנו באמת נעשה הכול, ככל יכולתנו, כדי להביא תיקון לדבר הזה. זה המעט שמגיע לכם.
אני רק רוצה עוד 20 שניות, כי זה חשוב לי להזכיר אותו. אתם יודעים, במוצאי שבת היו לנו את אירועי הפוגרום הנוראים בהולנד, וכולנו הזדעזענו מהדבר הזה. אבל בהקשר של מה שדיברתי רציתי להזכיר את מלחם אסעד מהכפר כסרא-סמיע שבגליל, שבאמת באומץ לב רב ותחת סכנה הוא חילץ והציל יהודים רבים מהפוגרום הזה. והינה עוד הוכחה לברית שיש בינינו ולמה אנחנו צריכים לחיות כאן זה לצד זה בשלום, באחווה ובעיקר בשוויון. תודה רבה.
444 מילים של שלי טל מירון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.