קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. שרים, חבריי חברי הכנסת, אני התלבטתי עכשיו על מה אני אדבר – על העמדה לדין של מחבלי הנוח'בה, שעדיין אף אחד לא עושה עם זה שום דבר או על הסיוע ההומניטרי שנכנס בפרהסיה לעזה. אז אני אדבר על המחבלים, אחר כך נדבר על הסיוע, סיוע לאויב, סיוע לחמאס. תתביישו לכם, שרים. ככה אתם רוצים לנצח במלחמה? עכשיו מצאו כדורי קלצ'ניקוב בסיוע ההומניטרי שנכנס לעזה. ככה אתם רוצים להכריע את האויב? ככה אתם רוצים להחזיר את החטופים? ואללה יופי, חמאס חי ונושם ובועט, מקבל סיוע, הכול בסדר, כולם בטוב.
אבל חוץ מזה, ב-8 בנובמבר, אדוני היושב-ראש, אני פניתי ליושב-ראש – נובמבר של השנה שעברה, לא, לא, לא עכשיו – בשנה שעברה פניתי לשמחה רוטמן ואמרתי: מה אנחנו נעשה עם מחבלי הנוח'בה שאנחנו תפסנו אותם באירועי 7 באוקטובר, איך אנחנו נעמיד אותם לדין? ביקשתי להקים ועדה חסויה, ועדת משנה בוועדת החוקה, שאתה גם כן, לדעתי, חבר בה, כדי להתחיל לחשוב מה עושים. הוועדה הזאת הוקמה והיו כמה דיונים, כולל דיון שנכחו בו שר המשפטים והיועמ"שית לממשלה. וכולם היו בפחד אלוהים, איך אפשר בכלל לחשוב להעמיד לדין מחבלי נוח'בה, כולל מערכת הביטחון, שרק נחרדה מעצם הדיון.
ועבר זמן, ועבר עוד זמן ועוד זמן, וכבר יותר משנה, ועדיין הממשלה בפחד, בפחד אלוהים. שום דבר לא קורה. יש לנו מחבלים, נוח'בות, שכנסת ישראל כל כמה חודשים מאריכה את הוראת השעה להחזיק אותם במין מעצר, כשאנחנו אזרחי ישראל משלמים עבור ייצוג משפטי שלהם כי זה מה שחוקק בכנסת. אחר כך שרים בממשלה אומרים: געוואלד, איך זה יכול להיות, הם רק לא מבינים שהם בעצם אלה שמצביעים עבור זה. זה בחוק, ממשלתיות. אז בקיצור, נמאס. נמאס, הממשלה הזאת, יודעים לצרוח, יודעים לעשות הצגות, יודעים לעשות קמפיינים; לעבוד – פחות.
אנחנו הגשנו היום עם שמחה רוטמן, וזה קיבל פ', הצעת חוק פרטית שלנו.
אני לא דיברתי על שרים ספציפיים, אני דיברתי על הממשלה כולה. עד כמה שידוע לי, העמדה לדין של מחבלי נוח'בה לא נמצאת בתחום האחריות, בתחום המשרד שלך, נכון? אז כשזה יהיה שלך, אני אתקוף אותך.
בקיצור, נמאס. אנחנו הגשנו הצעת חוק משלנו עם רוטמן, ואם ממשלת ישראל לא תתאפס על עצמה, אנחנו נקדם את זה, אנחנו נבקש פטור מחובת הנחה, ואני רוצה לראות שמישהו או מישהי יעזו לפתוח פה נגד המהלך הזה, כי באמת נמאס.
370 מילים של יוליה מלינובסקי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.