קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, החוק הזה, מי שלא יודע, הוא בעצם מעלה מ-2% ל-3%, וכמובן על בעלי הכנסה, כל מי שגם כך משלם ישלם יותר, ואנחנו כמובן נתנגד לחוק הזה של העלאת מיסים. אגב, כמו כל היום הזה שעוסק או בהעלאת מיסים או בג'ובים: אחד – לעמיחי אליהו, לתת לו את גבעת התחמושת; שניים – לתת לדרעי את הרבנים שלו. וביום שמדינת ישראל מותקפת במאות רקטות, זה מה שהכנסת עושה. יום שני, אחד הימים הכי חשובים בכנסת, מתעסק בהעלאת מיסים וג'ובים, ג'ובים לאלה וג'ובים לאלה. זה מה שהכנסת עושה למען אזרחי ישראל ביום כל כך מורכב וכל כך קשה כמו היום. אבל כמובן, זה לא מעניין אותם. אין פה שום דבר בחקיקה היום ששווה משהו.
אבל אני רוצה דווקא להתייחס למה שאנחנו צופים כעת, שצפיתי בו גם אתמול, בתחקיר של רביב דרוקר והעיתונאי ג'וש בריינר מהארץ. אנחנו גם נעשה גילוי נאות, אנחנו ממשיכים לצפות בו עכשיו. יש לי הרבה דברים להגיד באמת על השר הזה. אני כבר שנתיים אומרת שהוא כישלון לאומי, אני כבר שנתיים אומרת שהוא לא עושה כלום. אבל מה שמדהים בתחקיר, זה לא רק שכל מה שאמרתי נכון, את זה אני לא צריכה; מה שמדהים – אפילו אי-אפשר להסביר את זה – שכל מה שהוא מתעסק בו זה מה יגידו עליו, מה יגידו עליו, איזו תמונה להוציא. אם אתה מנסה להסביר, אין לך מילים נכונות למצוא כמה שזה בלון נפוח, ריק. באמת, בן אדם שלא עושה כלום, רק מדבר על מה יגידו, האם זה ייתן לו לייקים. תראה, יש כאן הרבה שרים שיש לי ביקורת עליהם. יש לי, לא חסרה לי ביקורת על השרים פה. אבל כזה דבר לא ראיתי בחיי. איזה בן אדם כל היום מתעסק – טוב שהוא לא אומר: מה אני לובש – במה אומרים עליו, האם התמונה הזאת תביא לו לייקים, האם להוציא הודעה כזאת, איזה כתב עוזר לו, איזה כתב לא עוזר לו.
צפיתי בתחקיר. את בטח גם לא צפית בו אתמול, כי כל מה שעשית שם זה עמדת ופרשנת כמה שהוא מדהים ומדהים.
אבל בואי, את בכלל לא הקשבת למה שאמרתי, כי נכנסת לי באמצע. מספיק מה שהיה לי איתך בשבוע שעבר על המזגן. את לא יכולה לשמוע חצאי דברים, טלי.
ביי, טלי, ביי. באמת, אם חשבתי שהוא מתיש, היא כאילו הגרסה המתקדמת, הגרסה הנשית המתישה.
אני מסיימת. היא פשוט הפריעה לי וניתקה לי את חוט המחשבה, שבו רציתי לומר במשפט אחד: הבלון הנפוח, הריקני הזה, כל מה שהוא מתעסק בו זה אך ורק לייקים, פרסומות ותקשורת. אפס עשייה, כלאם פאדי. רק קשקושים וברבורים. תודה.
407 מילים של מירב בן ארי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.