קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, רוב גדול מהממשלה הנוכחית מורכב משרים ושרות שהם דתיים. זאת כנראה הממשלה הכי דתית שכיהנה פה מאז קום המדינה. ניסיתי ככה לספור; מתוך 33 חברי ממשלה יש ח"י שרים אדוקים, ואיזה חילול השם שהם מייצרים. מה הם עשו לתורה ומה הם עושים ולא עושים בשם התורה. הפכו את התורה לקרדום לחפור בו: השתמטות חרדית מהצבא בשם התורה, עידוד אורח חיים של אי-עבודה בשם התורה, מימון מופרע למוסדות שלא מלמדים ליבה בשם התורה, מאות ג'ובים למקורבים תוך כדי מלחמה בשם התורה, הרחבת סמכויות בתי הדין הרבניים באופן שיפגע בזכויות של נשים בשם התורה, והרשימה נמשכת ונמשכת. רק מצוות פדיון שבויים, איכשהו דווקא על זה הם מוותרים.
ולי, כמי שלפחות מגדירה את עצמה כלא אדוקה בהלכה, יש מה לומר לכל אלה שפועלים לילות וימים כדי שלא יהיה הבדל בין החוק במדינת ישראל לבין ההלכה. אתם נכשלים ואתם תמשיכו להיכשל. ככל שתתעקשו יותר על חקיקה שתעגן את ההלכה כחקיקה במדינת ישראל, ככה אתם תרחיקו את ההלכה מעם ישראל, כמו שכתב הרב הלורד ג'ונתן זקס בספרו "לא בשם האל": הדת זוכה להשפעה כשהיא מוותרת על הכוח – וגם ההפך הוא נכון. ככל שהדת תתעקש על הכוח, כך ההשפעה שלה תלך ותקטן.
אפשר לראות את זה בהרבה תחומים בחיים. כך למשל עם ישראל, הציבור בישראל מאוד מקפיד על לצום ביום כיפור ועל ברית מילה, ואין שום חוק, אין שום חקיקה. לעומת זאת רמת ההקפדה היא הרבה יותר נמוכה, ואפילו יש אנטגוניזם ורתיעה, כשיש חקיקה מחייבת כמו חוק החמץ, כמו איסור תחבורה ציבורית בשבת, או המונופול על המעמד האישי שמחזיקה הרבנות בישראל, שזה רק מוביל לכך שיש ירידה מתמדת בשיעור הזוגות היהודים שבוחרים בכל שנה להתחתן דרך הרבנות.
אז אני מסתכלת על מה שאתם עושים בשם התורה, בשם הדת, אני מסתכלת על זה ומדמיינת שאלוהים מסתכל שם למעלה ופשוט בוכה.
286 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.