קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
מכובדי היושב-ראש, אנחנו שומעים הרבה, אפילו הרבה מאוד, את המושגים "משילות", "ריבונות", דווקא מהאדם שלא מצליח להביא לא ריבונות ולא משילות או שהוא לא מבין מה זה משילות ומה זה ריבונות. אני מבין ריבונות כיכולת של מדינה להשליט חוק בקרב מרכיבי החברה שלה, בקרב החברה שלה. אני מבין משילות כיכולת למשול ולאפשר לאזרחים לקיים חיים נורמטיביים על פי חוק.
אבל מה השר לביזיון לאומי מבין במשילות וריבונות? הוא מבין משילות וריבונות ככלים כבדים שמגיעים ליישוב כדי להרוס בתים. הרי על פי ההיגיון שלו, לא רק שלמדינת ישראל אין ריבונות ומשילות בחברה הערבית, בחברה הערבית אין מדינה בכלל; כי אם הייתה מדינה ובתוך המדינה הזו היה באמת שר לביטחון פנים, לביטחון לאומי, הוא היה דואג בראש סולם העדיפויות שלו לחיי האזרחים, לחיי האדם, שמסמלים את הרמה הגבוהה ביותר של יכולת המדינה למשול ויכולת המדינה להחיל ריבונות – היא שומרת לנו כאזרחים על החיים, מאפשרת לנו חיים נורמטיביים, תקינים. אבל במציאות של מכוניות מתפוצצות, מכוניות תופת שמתפוצצות על מנהלי בתי ספר, במציאות של מנכ"ל עירייה שנורה ונהרג, במציאות של הרג נשים, ילדים, איך הוא מעז לדבר על משילות? איך הוא מעז לדבר על ריבונות? הרי הוא עושה את ההפך מהמושגים האלה בשטח.
ועל כן, יכול להיות שמישהו צריך – היושב-ראש, אתה עורך דין, אולי תלמד אותו קצת מה זה ריבונות, מה זה משילות. הוא אומנם עורך דין, אבל הוא למד את עריכת הדין לצרכים אחרים, הוא היה צריך את זה כי הוא הבין שהוא נמצא במציאות שמחייבת אותו ללמוד עריכת דין. אז תסביר לו מה זה משילות ומה זה ריבונות.
248 מילים של ווליד טאהא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.