קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, היום עלה השר דוד אמסלם לענות לחבר הכנסת ווליד טאהא, שהציג את הצעת האי-אמון של רע"מ וחד"ש-תע"ל. חבר הכנסת ווליד טאהא ביסס את הצעת האי-אמון על נתונים מספריים שקיבל מהממ"מ, והציג אותם בפני חברי הכנסת, בפני הציבור, על אחת הבעיות של ההתנהלות של הממשלה – רשויות התכנון במדינה בפני החברה הערבית. הוא גם העלה את הנושא של הקאדים, מינוי לפחות ארבעה קאדים שחסרים בצוות הקאדים בבתי הדין השרעיים.
מה התשובה שנתן השר דוד אמסלם? לפעמים אנחנו רגילים לתשובות לקוניות, לתשובות מתחמקות, מתעלמות לרוב מהנקודות שאנחנו מעלים, מהנתונים שאנחנו מציגים. אני כמובן זוכר, זה במיוחד כאשר אנחנו מעלים את הנתונים על פשיעה ואלימות – לאורך שנים רבות, אבל במיוחד בשנתיים האחרונות – ואז השר לביטחון לאומי לכאן עולה לתת תשובות, ובמקום שהוא ייתן תשובות הוא תוקף אותנו ומאשים אותנו, ו- ו-. והיום השר דוד אמסלם, במקום להתייחס בצורה עניינית לנתונים שהציג חבר הכנסת ווליד טאהא, הוא בחר להציג משנה מאוד מוזרה, שלמעשה הופכת את הקערה על פיה. לכאורה אנחנו, אדוני היושב-ראש, אזרחי מדינת ישראל הערבים, פריבילגים, מקבלים מעל ומעבר, והאזרחים המקופחים הם דווקא האזרחים היהודים במדינת ישראל. זאת לא פעם ראשונה שאני שומע את זה – לא בתדירות גבוהה, אבל זאת מין משנה חולנית, משנה לא הוגנת, משנה שמצביעה – – –
נו, עזבי, עזבי, אני מציג את הבעיות.
אני מדבר על הבעיות של אזרחי מדינת ישראל.
במקרה הזה הם ערבים אזרחי מדינת ישראל.
את יודעת, אין מדינה שיכולה להתגאות במשהו אם היא לא מטפלת, משרתת, מקדמת, נותנת מענים לבעיות של אזרחיה. מחלוקות פוליטיות יש תמיד. אבל מאוד מוזר – – –
אבל מאוד מוזר, אדוני היושב-ראש, אנחנו אפילו לא זוכים לתשובה עניינית הוגנת, שמכבדת גם את הכאב שאנחנו עוברים, את תחושת ההפקרות, התסכול. כל הזמן אנחנו קוראים ודורשים ומבקשים, בנושאים הבסיסיים ביותר – ביטחון אישי, זכויות בסיסיות – ואין מענה. תודה רבה.
303 מילים של מנסור עבאס. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.