ציון יום ירושלים ויום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תכף אני אגיד את מה שיש לי להגיד, אבל אני חייב להגיד שזה נראה לי אירוע די חסר תקדים, מה שהולך לקרות פה, אלא אם כן השר כץ יציל את קרנה של ממשלת ישראל, כי אני לא זוכר מתי – עוד פעם, בלי להיכנס לשאלה איפה פה התקלה, במזכירות הכנסת או במזכירות הממשלה, אבל לא זוכר דיון על יום ירושלים ביום ירושלים בכנסת שלממשלת ישראל לא היה מה לומר והיא לא הייתה מיוצגת.

לכן אמרתי שיכול להיות שהוא יציל את קרנה של הממשלה וידבר בשם הממשלה בסוף הדיון.

אני חושב שבכלל – – –

זה נכון. ולכן אני מקווה שבכל זאת נשמע שר בממשלת ישראל בסיום הדיון הזה ושלממשלת ישראל יהיה מה לומר, אבל כעיקרון אני חושב שמקומו הנכון של דיון מסוג כזה על יום ירושלים הוא בתחילת סדר-היום במליאה, ועם נציגות – היו ימים שראש הממשלה היה מתעקש לעלות לדבר ביום ירושלים, וחבל שזה לא הימים שלנו, כי אני חושב שזה אחד מהימים החשובים מאוד בלוח הלאומי של מדינת ישראל, וראוי ליום הזה שהוא יצוין בכנסת לא עם הכיסאות הריקים שפה אלא בנוכחות של רבים, גם משרי הממשלה, ורצוי גם ראש הממשלה עצמו.

עכשיו לעצם הנושא. קודם כול אנחנו מציינים בפועל – והיה אפשר להרגיש את זה אצל חלק מהדוברים – שני אירועים. ביום הזה, באופן סמלי, מדינת ישראל חיברה שני אירועים חשובים מאוד בלוח הלאומי שלנו: מצד אחד, כמובן, יום איחודה של ירושלים, ומצד שני, יום שאנחנו מציינים את היום לזכר הנספים בקרב העולים מאתיופיה במסע הנפלא והמדהים הזה, מעורר התפעלות מבחינתי, בדבקות שלהם להגיע לארץ ישראל ולהגיע לירושלים.

אני חושב שהחיבור של שני התאריכים האלה הוא מאוד מאוד סמלי, כי כל מי שמכיר את ההיסטוריה של העלייה של יהודי אתיופיה – ואני אמרתי לא מזמן, השתתפתי בפתיחת תערוכה מיוחדת בעתלית, במחנה המעפילים בעתלית, תערוכה קבועה שעוסקת בעלייה של יהודי אתיופיה, ואמרתי שאני מאוד לא אוהב את המושג הישראלי "העלאה של יהודי אתיופיה".

בעיניי זו עלייה של יהודי אתיופיה, אנשים שסיכנו את חייהם ועשו דברים מדהימים בניסיון הזה להגיע לארץ ישראל, להגיע לירושלים. והחיבור הזה ליום ירושלים הוא לא מקרי, כי ירושלים – – –

נכון, נכון. ובאמת החיבור הזה ליום ירושלים הוא מאוד טבעי, כי ירושלים זה מה שהם ראו מול עיניהם. ולכן הקשר הזה וציון היום הזה ביחד, בעיניי הוא מאוד מאוד נכון וסמלי, וטוב שכך מדינת ישראל מציינת את שני האירועים האלה באותו יום, וטוב שכנסת ישראל עושה את זה ביחד.

אתמול, אדוני היושב-ראש, ביקרנו כשדולת ירושלים בכנסת בגבעת התחמושת, שזה אולי אחד מהאתרים שהכי מציינים ומסמלים את היום הזה. ואני חייב להגיד לך שיצאתי מודאג מהביקור הזה, ורציתי לחלוק את הדאגה הזאת עם חבריי, עם כבוד השר וחברי הכנסת. קודם כול, לצערי, עדיין, שנה וחצי שנה מאז הקמת הממשלה החדשה, גבעת התחמושת נשארת בלי אבא ואימא. אני רוצה להזכיר לחבריי חברי הכנסת שבתחילת הקמת הממשלה היה ויכוח בין שני השרים – השר פרוש, שכרגע יצא מהמליאה, והשר עמיחי אליהו – מי יחזיק בתאגיד הממשלתי של גבעת התחמושת, תאגיד שבזמנו פעלתי להקמתו, כשהייתי שר ירושלים, כשגבעת התחמושת הייתה על סף סגירה כעמותה פרטית ולמעשה פשטה את הרגל, והעלו אופציה שגבעת התחמושת כאתר תיסגר, משהו שבעיניי הוא כמובן בלתי אפשרי לחלוטין. ואז הקמנו תאגיד ממשלתי שנכנס לנעלי העמותה, וגבעת התחמושת קמה מחדש על הרגליים והתרחבה מאוד, עם מוזיאון חדש ויפה – ומי שעוד לא היה, אני ממליץ לו לבקר בו – ועם הרבה פעילות.

ואז הגיעה הממשלה החדשה, וכמו הסיפור של שלמה המלך, זה אומר "כולה שלי" וזה אומר "כולה שלי", והיה קרב על גבעת התחמושת בשלב של הקמת הממשלה. וכמו שלפעמים קורה בקרב הזה, הוחלט להקים ועדה שבתוך כמה שבועות תביא להכרעה בקרב הזה, ובינתיים גבעת התחמושת תישאר באחריות ראש הממשלה. אבל אמרו: הכי מאוחר לקראת יום ירושלים, כמובן, יוכרע מי אחראי לתאגיד, רק לא אמרו יום ירושלים של איזו שנה. כמובן שהתכוונו ליום ירושלים הקודם, לא לזה שאנחנו מציינים אותו היום.

לצערי, הוועדה לא קמה, ההכרעה לא התקבלה, ואז התעוררנו כולנו בשנת 2024 עם קיצוץ דרמטי בבסיס התקציב של גבעת התחמושת, ועוד פעם הודעה של גבעת התחמושת שהיא כנראה תיאלץ לסגור את שעריה, כי במשרד ראש הממשלה היא הלכה לאיבוד במסגרת קיצוצים למיניהם, ולא היה שר שהיה צריך להילחם עליה, כי לא היה, כי לא הכריעו.

כנסת ישראל הקימה קול צעקה, התקיימו פה כמה דיונים, השר פרוש, לזכותו ייאמר, הביא תקציב חירום ממשרדו, וגם עשה עוד מעשה – אמר: אם זה כמו המשפט של שלמה, אני מוותר. כדי להציל את גבעת התחמושת אני גם מביא כסף באופן חד-פעמי וגם מוכן שהאחריות תעבור לשר המורשת, השר עמיחי אליהו. הוא הודיע על זה רשמית, הכינו הצעת מחליטים, ותתפלאו – אני לא יודע אם אדוני שר החוץ יודע ואם אדוני סגן השר אבי מעוז יודע, אבל הצעת המחליטים הזאת מונחת על שולחנה של מזכירות הממשלה כבר פרק זמן מסוים.

לכאורה, אין מחלוקת – שר אחד אומר: אני רוצה; שר אחד אומר: אני מוותר. אבל מי שצריך להעלות את הדברים על שולחנה של הממשלה זה ראש הממשלה, ודווקא אולי נחמד לו שהתאגיד בינתיים נשאר במשרד ראש הממשלה.

והגענו למצב שלמרות שהייתה התחייבות ברורה שעד יום ירושלים הזה, בסוף יהיו אבא ואימא לגבעת התחמושת, לקראת דיוני התקציב הקרוב, הגענו למצב, לצערי, חבריי חברי הכנסת, שיום ירושלים – הינה, ישיבת הממשלה מתחילה בעוד 20 דקות, ואין על סדר-יומה החלטה, ולכאורה כולם מסכימים שהאחריות לגבעת התחמושת תעבור למשרד המורשת.

והתוצאה של זה – ובזה אני רוצה לסיים – היא שהתקציב של גבעת התחמושת לא מובטח גם עד סוף השנה הזאת, ועוד פחות מזה – לשנה הבאה, כי בסיס התקציב יהיה חצי ממה שגבעת התחמושת רגילה וצריכה. חברי הנהלה לא מונו, אין להם אפילו קוורום חוקי לאשר את התקציב פנימה, כי המינויים מחכים במשרד ראש הממשלה כבר חודשים רבים ולא נחתמים.

התוצאה היא שהאתר שאולי הכי מסמל את מלחמת ששת הימים ואת הקרב על איחודה של ירושלים, נשאר יתום, בלי אבא ואימא, בסיטואציה שאינני מצליח להבין למה היא כזאת.

אני מקווה שבכל זאת מישהו יתעורר וישים סוף לסאגה הזאת. ראויה גבעת התחמושת לזה שנזכור אותה, ולא שננהל עליה קרב פוליטי, לא ברור לאיזו מטרה ובשביל מה. תודה רבה.