ציון יום ירושלים ויום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, זו לא הפעם הראשונה שאני נואם בכנסת ביום ירושלים. באחת הפעמים אני סיפרתי מה זה ירושלים בשבילי, ואיך אני, עולה חדש, שבוע בארץ, ביקרתי פעם ראשונה בירושלים בכותל בתחילת ספטמבר 1997, וכאשר חזרתי בערב שמענו על הפיגוע במדרחוב. אז מבחינתי ירושלים זה מעבר לסמל, מעבר לכל הסיפור של העלייה, זו גם עיר הבירה, זו גם העיר שאמורה בעיניי לסמל את האחדות בעם. ובוודאי שלא סתם אנחנו מציינים את היום הזה יחד עם היום לציון זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרך לישראל, שגם באירועים האלה אני השתתפתי לא פעם.

אני רוצה להגיד כמה דברים וכמה משפטים בקשר למה שאמרו חבריי, ובוודאי גם להשלים ואפילו גם להעיר פה לחלק מהנואמים לפניי. אנחנו מתמודדים עם אויב אכזר ביותר; החיילים הגיבורים והאמיצים שלנו, שלצערי גם נופלים בדרום ובצפון, הם נופלים גם על ירושלים, גם על זכותה של ירושלים להתקיים כעיר הבירה, כי בלי ירושלים, שהיא לב-ליבו של העם היהודי, לא תהיה מדינת ישראל וגם לא יהיה העם היהודי.

אני רוצה להגיד גם לשר המורשת: אדוני השר, אני מבין שיש לנו לחץ זמן, כי הממשלה צריכה להתכנס עוד מעט, נכון? אני מבין אותך נכון. אז אני הייתי מציע – גם לך, אדוני שר החוץ – שבפעם הבאה כל הממשלה תבוא לכנסת לציין את יום ירושלים בכנסת, ומפה תיסע לדיון בממשלה. כי לא פעם אמרנו: זו קצת בושה שאת הימים המיוחדים אנחנו מציינים באולם ריק. לפעמים יש ימים שאתה אומר, אתה יודע: בסדר, אפשר לדלג. נדמה לי שיש 38 ימים מיוחדים בתקנון הכנסת. אבל יום ירושלים זה כאן, בירושלים. אז אני מבקש ממך, אדוני שר החוץ, וגם ממך, אדוני שר המורשת: תבהיר את זה לממשלה כולה, שביום ירושלים בכנסת הממשלה חייבת להיות נוכחת באולם הזה. זה סימן גם לעם ישראל, גם לכולם, מי שאולי מגיע לירושלים פעם בכמה שנים. נכון שיש ילדים שמגיעים לירושלים. אני רוצה שכל אחד יגיע לירושלים.

ופה אני דווקא רוצה להגיד לחברי חבר הכנסת פינדרוס. יצחק פינדרוס, חבר הכנסת, דיבר על כך ששני שלישים מירושלים זה אנשים שהם שומרי מסורת, אנשים דתיים. אני רוצה שירושלים תהיה פתוחה לכולם. היום אנחנו מתמודדים עם קשיים כלכליים רבים. הנטל הכלכלי – אנשים עובדים שישה, לפעמים שבעה ימים בשבוע. מתי אתם מצפים שהם ייקחו את הילדים ויבקרו בירושלים? אלה שלא שומרים שבת, היום היחיד שלהם זה שבת. אז במקום שהם ייקחו לטיול בפארקים, שייקחו את הילדים ויבקרו בירושלים. אנשים עובדים יום ולילה כל השבוע, וחלקם לא יודעים מה זה ירושלים. אני כבר לא רוצה לדבר ולמתוח ביקורת נגד הממשלה על כל הסיפור של גבעת התחמושת – זו פשוט בושה וחרפה – אבל אנחנו בכל זאת מדברים בפן החגיגי. אני רוצה שירושלים תהיה פתוחה לכולם שבעה ימים בשבוע, 24 שעות ביממה. ככה אנחנו נוכל גם להביא ולהנגיש את ירושלים לכלל הציבור הישראלי.

כן, אבל אם אין לך תחבורה, למשל רכבת לירושלים בשבת, אז לא תוכל להגיע אם אין לך אוטו. אתה תשלם הרבה כסף, תגיע באוטובוס של טיולים – אוטובוסים מגיעים לירושלים. אני פעם אמרתי למשרד התחבורה: אם אתם רוצים להילחם בזיהום האוויר בירושלים, תאפשרו פעם בשעה רכבת לירושלים, ואז לא יהיו את כל האוטובוסים שמזהמים את ירושלים בשבתות. הרי בשבתות מגיעים אוטובוסים לירושלים, התיירים מגיעים לירושלים. אתה לא יכול למנוע מתייר שבא מחוץ לארץ לבקר בירושלים בשבת. אגב, הרבה מוזיאונים לא פתוחים בשבת בירושלים. אבל דווקא צריך להבין שירושלים צריכה להיות של כולנו. זה מה שאני רוצה להגיד.

לימור, זה בדיוק מה שאני אומר.

לימור, זה בדיוק מה שאני אומר. תנסי להקשיב למה שאני אומר. הימים המעטים מאוד שיש לאנשים לבקר זה אולי בחול המועד.

אז אני אומר: זה לא מספיק, כי אני חושב שלירושלים יש – וחייב להיות לה – פוטנציאל תיירותי, ופוטנציאל תיירותי לא רק לחוץ לארץ אלא תיירות פנים, ואנשים צריכים לקחת ולראות את ירושלים כאלטרנטיבה וכאופציה לטיולים. לכן אני חושב שירושלים צריכה להיות יותר פתוחה. אתם לא אוהבים את המילה "ליברלית" – אני אגיד שהיא צריכה להיות יותר ליברלית. ירושלים זה לא רק המקום, זה גם היסטוריה, זהו גם מסורת, זה גם זיכרון וזה גם חינוך.

אני לא רוצה לדבר בשם כל הילדים, אבל יש לי תחושה, ואני מקווה מאוד להפריך את התחושה הזאת, שהרבה ילדים גם לא ידעו להצביע על המפה איפה נמצאת ירושלים, וגם גבעת התחמושת הם לא יודעים. זה חור ענק בהשכלה שהממשלה חייבת לטפל בו, משרד החינוך וכל המשרדים חייבים לטפל בזה, כי אחרת רק נתכנס פה פעם בשנה בדיון מיוחד באולם ריק ונדבר על ירושלים בלי שירושלים באמת על ראש שמחתנו. תודה רבה.