ציון יום ירושלים ויום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, כבוד השר, חבריי חברי הכנסת, אני מתרגשת לעמוד כאן ביום המיוחד הזה. היום מציינים את חגה של ירושלים, ולצידו גם מציינים את יום האזכרה לאלפי יהודי אתיופיה אשר נספו בדרכם לעלות ולהגיע לירוסלם.

מה זה ירושלים ליהודי אתיופיה או לביתא ישראל? קשה לתאר. חלמנו, התפללנו רק על ירוסלם. ירוסלם – ירושלים. ירושלים מעל הכול. שרנו לה שיר: שמלה, שמלה, אגראצ'ין ירוסלם דהנה? חסידה, חסידה, האם ירושלים בסדר? אני אספר לכם, בילדותי, כל שנה, בתקופה של חגי תשרי, זו עונת הנדודים של הציפור חסידה. היינו מאמינים – אולי אתם תגידו שזו תמימות – היינו מאמינים שהציפור מביאה לנו בשורה שירושלים בסדר. האמנו, לא רק ילדים – מבוגרים. כולנו חיכינו לירושלים. אלפי שנים התפללנו להגיע לירושלים, לגעת באבנים שלה. זו ירושלים בשבילנו,. ירושלים הקדושה מעל הכול, אשר אלפיים וחמש מאות שנה התפללנו, יהודי אתיופיה, להגיע לירושלים.

לאחר קום המדינה רצינו להגיע הביתה, לחזור. ממשלת ישראל – הממשלות – לא הושיטו את היד. אבל הקהילה אמרה: די, מספיק. לא רק להתגעגע ולהתפלל, לא רק נחכה; נעשה מעשה ונצעד קדימה לירושלים. ככה הקהילה עשתה את זה. אלפים יצאו דרך סודן להגיע לירושלים, ולא ידעו את הכיוון בדיוק. החלום היה רק להגיע לירושלים. בדרך מתו אלפי אנשים. לכן, לאחר שהגענו לפה, אלה ששרדו, התקבלה החלטה מתי נציין את היום הזיכרון או האזכרה שלהם. ב-1985 היה ויכוח בקהילה. חלק אמרו: למה ביום ירושלים? חלק אמרו: אנחנו באנו בשביל ירושלים. הקהילה נפלה בדרך כדי להגיע לירושלים. בסוף ההחלטה התקבלה: ביום ירושלים נזכור גם את זכרם של אלה שנפלו למענה.

הגענו לירושלים, עלינו, אבל תהליך הקליטה עדיין קשה. תהליך קליטה לוקח הרבה זמן. יחד עם זאת, הדור הצעיר – רואים אותו משתלב, מצליח בכל תחום, למרות הקושי; רצון לתרום למדינת ישראל, רצון להתגייס לשירות צבאי, רצון להצליח להיות כמו כולם, לבנות את מדינת ישראל ביחד, גם להיבנות בה.

היום אפשר לראות את יוצאי אתיופיה בכל תחום, במיוחד במלחמה הארורה הזאת. מספר הלוחמים יוצאי אתיופיה שנפלו הוא כמעט פי שלושה ביחס למספר שלנו. כל זה למען ירושלים, כל זה למען מדינת ישראל. הקהילה משתלבת לא רק בשירות הצבאי, היא משתלבת בכל תחום. אבל יש עוד דרך ארוכה להשתלב. השילוב הבסיסי ביותר הוא במערכת החינוך. החברה הישראלית צריכה ללמוד את ההיסטוריה של יהדות אתיופיה – היסטוריה מפוארת – ששילמה מחיר כבד כדי להגיע לירושלים. הדור הצעיר רוצה להשתלב, משתלב, אבל יש עוד דרך ארוכה.

לאחרונה, ביום העצמאות – מתוך 120 חיילים מצטיינים, עשרה יוצאי אתיופיה. זה יוצא 8%, זו גאווה גדולה. אבל רוצים לראות אותם גם במסלול הקצונה הבכירה ביותר. הם משתלבים ותורמים גם במשטרת ישראל, ונפלו במלחמה הארורה הזאת. הקידום האמיתי יהיה כשלא רק ביום העצמאות מספר החיילים המצטיינים יהיה גבוה – כשמספר הקצינים הבכירים במערכת יהיה גבוה. כולי תקווה לראות יוצאי אתיופיה בקורס טיס, כטייסים, ב-8200, בקצונה הבכירה, גם במשטרת ישראל, בשאר התפקידים.

המאבק לא פשוט, אבל אני מאמינה, אני אופטימית. אנחנו נצליח. כדי שנצליח, קודם כול, צריכים לעבוד ביחד. כדי שנצליח להאמין בנו, כדי שנצליח ללמוד את ההיסטוריה שלנו, כל ילד וילד ישראלי צריך לדעת את ההיסטוריה של יוצאי אתיופיה. לא במלחמה בלבד – זה צריך להיות בכל החיים שלנו.

לאחרונה אני מקדמת חוק למחיקת רישום פלילי, שפוגע בהשתלבות של הדור הצעיר. רואים בהפגנות, רואים בשיטור יתר – מספרנו פי תשעה ביחס למספר שלנו. הדור הצעיר שנעצר, פותחים לו תיק. לא יכול להיות שבמדינה דמוקרטית הדור הצעיר יוצא להפגין – יפתחו לו תיק עוד לפני שהוא מגיע להפגנה; בעקבות התכתבות שלו ברשתות החברתיות יפתחו לו תיק – רישום פלילי. זה ימנע מהם להשתלב בשירות הצבאי, זה ימנע מהם להשתלב במקום העבודה. די לזה. לכן יזמתי חוק מחיקת רישום פלילי.

בהזדמנות זו אני רוצה להגיד תודה לשר המשפטים יריב לוין ולשר לביטחון לאומי בן גביר, שתמכו בחוק, שמקדמים את החוק. אני עובדת על החוק עם שאר חבריי יוצאי אתיופיה, חברי הכנסת פנינה תמנו שטה, משה סולומון ושאר חברי הכנסת שהצטרפו, וגם בדיון שקיימנו בוועדת החוקה. תרשו לי להגיד תודה לחברים שניהלו את הישיבה – לחבר הכנסת פינדרוס, לחבר הכנסת ארז מלול – בניהול שהיה לא פשוט בוועדת החוקה. הם נרתמו כדי לקדם את מחיקת הרישום הפלילי של יוצאי אתיופיה. תודה לכם.

בהזדמנות זו אני רוצה להגיד פה על במת הכנסת: אנחנו, יוצאי אתיופיה, רוצים להיות שווים כמו כולם, לא רק במלחמה, לא רק בשירות הצבאי, גם בתחומים שונים. תודה.