ציון יום ירושלים ויום זכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

ירושלים. ציון. כלילת יופי. משוש כל הארץ. ירושלים היא סמל הריבונות היהודית בישראל, סמל הניצחון במלחמת ששת הימים, עם שובנו אל העיר העתיקה, אל הכותל. ירושלים, הסמל לשאיפתו הנצחית של העם היהודי לשוב לארצו, למולדתו. ירושלים, סמל הכמיהה והגעגוע במשך אלפי שנים.

השנה קשה יותר מאי פעם לחגוג ולציין את החגים הלאומיים שלנו, כפי שהתקשינו לחגוג את חג החירות כאשר אחינו ואחיותינו עדיין בשבי, חירותם נלקחה מהם באכזריות; כפי שהתקשינו לחגוג את יום העצמאות בעיצומה של המלחמה הקשה, על רקע המחדל של 7 באוקטובר ומחדל החטופים המתמשך, כך גם היום, בלב מפוצל, בלב כבד, אנחנו מציינים את יום ירושלים. לחגוג את יום ירושלים, סמל ריבונותנו, אותה ריבונות שאבדה בחלקים גדולים בארץ, אותם חלקים שנכבשו באכזריות ב-7 באוקטובר ועוד נדרש בהם שיקום ארוך וממושך, אותם חלקים שהם ריקים מתושבים, מפונים ובוערים בצפון.

קשה לחגוג את ריבונותנו כשתושבי בארי עדיין לא שבו, כשרק אתמול בערה האש בתל חי. בימים הלאומיים שלנו, ובכלל בחיינו במדינת ישראל, תמיד ישנו המתח שבין הזיכרון לתקומה, שמחה המהולה בעצב עמוק, וכך גם היום, ביום ירושלים, המצוין יחד עם זיכרון יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל, כשציון, ירושלים, תמיד עומדת לנגד עיניהם. וכך גם הייתה השמחה אז, על הניצחון במלחמת ששת הימים, מהולה בצער על נפילתם של כמעט 800 לוחמים, 81 מהם בקרב על ירושלים והסביבה.

אז השנה, כל יום וכל שעה נמהלים בעצב עמוק ודאגה. ולכן דווקא היום, יום חירות ירושלים, נחדש את ההתחייבות שלא נשקוט ולא ננוח עד שנשיב את החטופים כולם – את החיים לשיקום ואת הנרצחים לקבורה; עד שישובו תושבי עוטף עזה לבתיהם והנגב המערבי ישוב לשגשג ולפרוח; עד שיושג שקט בצפון וכל תושביו יוכלו לשוב לבתיהם. אז נוכל בלב שלם לחגוג ולציין את ריבונותנו.

ובכל זאת ואף על פי כן, נעלה היום את נס ירושלים בירתנו. נשמח בעירנו ירושלים, שאוצרת בתוכה את הישראליות כולה על כל גווניה, שהיא סמל לקדושה, לחופש, לחיים משותפים בארצנו ולתקווה. ככזאת, ירושלים היא המראה למדינת ישראל כולה. ישנה ירושלים של מעלה, שאליה אנחנו מקווים וכמהנו, וירושלים שמקומה בתרבות שלנו נקבע כשעוד הייתה חלום רחוק וגעגוע, וישנה ירושלים של מטה. ירושלים של היום אינה כבר חלום, אלא מציאות שיש לנהל. ירושלים של מטה היא גם הרחובות והכבישים ובתי הספר והאנשים, יחסי יהודים-ערבים, מסורתיים וחרדים, חילונים; עיר עם מורכבויות אין-סוף, ויתרונות עם המון המון פוטנציאל; עיר שמגלמת בתוכה את מדינת ישראל כולה.

אל לנו רק להתרפק על ירושלים של מעלה, על הרעיון, על הכמיהה, על הסמל, על ירושלים של זהב, אלא לנהוג באחריות כלפי ירושלים של מטה. מחובתנו לשקוד על עיצובה של העיר עבור חיי תושביה, על הבטחת אורחות החיים של בני הדתות השונות בעיר, על ההסדרים הראויים לשלל הקונפליקטים, כי הצלחה בירושלים היא-היא ההצלחה במדינת ישראל כולה, בגיבוש מדיניות הרואה מתוך אחריות את כל היבטי החיים האזרחיים והציבוריים, בירושלים ובמדינת ישראל כולה. תודה רבה.