קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, אדוני השר, הבנתי מהשר דודי אמסלם שאני הסכנה הגדולה ביותר לעם ישראל, כי אני נוסע ברכב בשבת, כך הוא אמר – עם כיפה – לפני זמן לא רב. טוב, אולי עכשיו אני מצליח להבין קצת יותר את מחדל 7 באוקטובר, כי הממשלות שדודי אמסלם היה חבר בהן חשבו שגלעד קריב מסוכן למדינת ישראל אולי יותר מחמאס, ושהיהודים הרפורמים הם סכנה לעתיד מדינת ישראל יותר מהאיום שנשקף מגבול הצפון. עכשיו אני מבין את סדרי העדיפויות של הממשלות שבהן דודי אמסלם ישב. אנחנו הסכנה הגדולה למדינת ישראל.
האמת היא שהקללות והנאצות של דודי אמסלם לא באמת מטרידות אותי, כי מהן אותן קללות למול 1,000 בני ובנות מצווה שזכיתי להעלות לתורה, מהן החרפות שלו למול העובדה שזכיתי להשיא למעלה מ-1,000 זוגות מתחת לחופה? באמת, לא מאוד מרגש. על כבודי אני מוחל, אבל על כבודן של אותן משפחות שכולות שהבנים שלהן נפלו בעזה כמה שנים אחרי שהם עלו לתורה בבתי הכנסת הרפורמיים בישראל, על כבודן של המשפחות השכולות הללו אני לא מוחל; ועל כבודן של המשפחות השכולות שיקיריהן נרצחו בקיבוצי עוטף עזה, כשהם חברים בקהילה הרפורמית של קיבוצי כפר עזה, על כבודן של המשפחות הללו אני לא מוחל; ואני לא מוחל על כבודן של אותן משפחות חטופים שמדי שבת באות לשאת תפילה לשחרור יקיריהן בבתי כנסת שבהם אין מחיצה בין גברים ונשים, על כבודן של המשפחות הללו אני לא מוחל; ואני גם לא מוחל על כבודן של המשפחות בארצות הברית, בפיטסבורג, שאיבדו את יקיריהן בטבח בבית הכנסת עץ חיים, גם על כבודן אני לא מוחל. על כבודי – זה לא חשוב.
אבל העובדה שהשר המקשר בין הכנסת לממשלה עולה כאן לבמה ואומר שאנחנו הסכנה הגדולה לעם ישראל, זה כבר לא עניין של פגיעה בכבודי. זה עניין של כתם של בושה נוסף – –
298 מילים של גלעד קריב. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.