קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אבא שלי, דוד, ייבדל לחיים ארוכים, הוא בן למשפחה ברוכת ילדים בת 13 נפשות שעלתה לארץ מפאס שבמרוקו בשנת 1950. אנו עם קטן, שמורכב ממשפחות גדולות וקטנות, והמכנה המשותף לכולנו זה ציונות ואהבת הארץ. אחות של אבא, דודה לאה, נישאה לדוד אלי, שמשפחתו הגיעה לארץ מעיראק ושרדה את פרעות הפרהוד. היום דוד אלי האהוב מבכה את חטיפתו של אחיו שלמה מנצור כבר 100 ימים. שלמה מנצור, שנחטף מקיבוץ כיסופים, זכה לתואר החטוף המבוגר ביותר בשבי. שלמה הוא אח של דוד שלי, הוא בן 86, הוא בעלה של מזל, הוא אבא של איציק, בתיה, דקלה, מושית ותמיר. הוא גם סבא, ומשפחתו היקרה נאנקת מדאגה וגעגועים. שלמה הוא גם אח של רחל, משה, אוריה, אלי ודסי. שלמה עלה לארץ מעיראק בשנת 1951, ומאז הוא פיזר רק טוב בארץ הנפלאה הזאת.
בגיל 14 הוא היה חבר בתנועת נוער בקיבוץ, והיה ממקימי קיבוץ כיסופים. שלמה אהב חקלאות, אהב לעבוד בלולים, הוא נטע בקיבוץ שורשים, תרתי משמע. שלמה הוא מהאנשים האלה שיש להם ידי זהב, וכולם יודעים שהוא הנדימן. במעלה הדרך הוא ניהל מפעל למסגרות למשקפיים, הצטיין בעבודות נגרות והייתה לו נגרייה. הוא אפילו השתתף בסרט "מבצע סבתא". לשלמה יש לב רחב ורצון לעזור תמיד. הוא היה אהוב על כולם.
לצערי שלמה לא יכול לעשות היום שום דבר מהדברים שהוא אוהב לעשות, כי הוא נמצא כבר מעל 100 ימים בשבי חמאס. שלמה נחטף ממכוניתו בשבת השחורה על ידי המחבלים הארורים, ומאז נעלמו עקבותיו. המשפחה לא קיבלה שום אות חיים ממנו. שלמה זקוק למכשיר שמיעה, שלמה זקוק למשקפיים, הוא בתת-משקל ויש לו בעיות אורתופדיות. מגיע לשלמה לחזור הביתה. מגיע לנו לדעת מה עלה בגורלו ומה מצבו. בכלל, מי יודע אם הוא מחזיק מעמד; מי יודע איך בן אדם בן 86 ששוקל 57 קילו שורד בשבי כבר 100 ימים בלי אוכל, בלי תרופות; שלמה, הוא ועוד 135 אחרים, נמצאים כבר 100 ימים בסרט האימה הזה. כל יום שעובר הוא גזר דין מוות עבורם. צריך להחזיר אותם הביתה.
315 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.