קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה. כבוד היושב-ראש, כבוד השר, חברי כנסת נכבדים, ישבתי פה במשך הדיון גם בחוק הנוכחי וגם בחוק הקודם והבטן התכווצה לי מכאב. אשכנזי, ספרדי – מילים נזרקו פה באוויר כאילו אנחנו עכשיו באיזה שוק או באיזה מגרש כדורגל הכי ברוטלי שאפשר. השר צועק על ח"כ מסוים, אומר לו: אתה הכי מסוכן; הוא צורח עליו; חברת הכנסת מחזירה לו. כמו איזה פינג פונג נוראי, מגעיל, דוחה, לא מתאים, לא ראוי; שום שיח הגיוני, שום שיח מכובד. כל התחרות היא מי יקטין יותר את האחר, מי יבזה יותר את האחר, מי ירמוס יותר את האחר. לעזאזל, לא למדנו כלום? לא קרה לנו כלום בשמחת תורה? לא הבנו שיש דברים אחרים, מעבר לרק לרדת אחד על השני כל הזמן ולהוריד ידיים בצורה מגעילה ודוחה? כנראה שלא למדנו כלום. חבל.
אני אצרף לזה עוד דבר שראיתי ופגע בי קשות, ציוץ מתוכנית של רוני קובן, שמראיין את חיים באר, ואני מצטמררת. מה זה, מה זה, לכל הרוחות והשדים? חיים באר מספר שלפני כארבע שנים הוא השתלח בציונות הדתית ואמר שהיא הפכה לסרטן באומה. הוא אומנם התנצל אחר כך, כי הבין שפגע בהרבה אנשים – אוקיי, יפה, מכובד, התנצל; אבל אז בא הפאנץ' ליין, והוא אומר לקהל ולאדם שיושב מולו: תסתכלו מה קורה היום – הוא אומר – ותבינו שבמה שאמרתי בעבר צדקתי, הם סרטן, הציונות הדתית סרטן של האומה. אני אומרת, זה סופר? זה איש ספר? איך אתה מדבר? פשוט לא ייאמן.
העברנו לפני שעה, אולי קצת יותר, את חוק האחדות בקריאה הראשונה. נכון, אנחנו לא אותו דבר, וזה מצוין. יש בינינו ויכוחים, וזה מצוין – ויכוחים מלכתחילה. אני חושבת שוויכוחים מחדדים אותנו; הופכים אותנו לאנשים טובים יותר. מדייקים אותנו. אחדות עושים עם אנשים שונים. נתווכח עד כלות, אבל נרד לשורש העניין ולא לשורש האדם.
הציונות הדתית, מר חיים באר, כנראה בשבילך טובים רק למות במלחמה, כדי לשמור גם עליך. לך. לך לבתי הקברות הצבאיים, ותמצא רבים רבים מבנות ובני הציונות הדתית. כן. הם מתים, אבל לא מסרטן אלא מהגנה על המולדת. המולדת שהיא גם שלך. אז תתבייש לך. תתבייש לך, ויתביישו כל האחרים, שלא יודעים שאנחנו צריכים להיות ביחד.
350 מילים של מיכל מרים וולדיגר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.