קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אי-אפשר לנצח רעיון, אדוני היושב בראש, חברותיי וחבריי לכנסת, אזרחי ישראל; את האמירה השגויה הזאת, אי-אפשר לנצח רעיון, אני שומע מתחילת המלחמה משרים, מחברי כנסת, מהרמטכ"ל, מראשי הצבא. ככל שהמלחמה נמשכת, ולצערנו הרב, לצערי הרב, אנחנו לא מכריעים את החמאס, השגיאה הזאת, שאי-אפשר לנצח רעיון, נשמעת – לי לפחות – ככיסוי לחוסר ההכרעה, מין מקום מפלט. אנחנו לא מכריעים את הטרור החמאסי, אנחנו אומרים: זה רעיון, חמאס זה רעיון, אי-אפשר לנצח רעיון.
ובכן, בוודאי שאפשר לנצח רעיון. מה, לא היו לנו בעולם מלחמות של רעיונות? לא היה ניצחון במלחמות הללו? לא היה ניצחון, ניצחון של רעיון אחד שניצח את השני? בטח היה. ואנחנו, אנחנו, בני העם היהודי, שהובלנו חלק מהרעיונות הגדולים הללו שניצחו והפכו לנכסי נצח של התרבות האנושית – כמו שמופיע בתחילת מגילת העצמאות – אנחנו חושבים שאי-אפשר לנצח רעיון? אבל אנחנו התרגלנו להילחם באנשים, להילחם בלספור את הנשקים, לספור את האמל"ח ואת ההרוגים, וזה בדיוק הפוך. המלחמה הפיזית והצבאית היא רק שיקוף של המלחמה האידאית, הזדמנות שלנו להחריב את השורש, את הרעיון הרע, להעביר אותו מן העולם.
דוגמה, ברשותכם, רון. הליברליזם לא ניצח את הנאציזם? הליברליזם לא ניצח את הנאציזם? בוודאי ניצח. מבחינת צ'רצ'יל זה היה קודם כול מלחמה ברעיון, קודם כול מלחמה ברעיון. ולכן, ואני אומר את זה היום – אני אומר את זה בכוונה היום – הוא לא הסכים לאף פשרה, לא הסכים לפשרות, דחה את כל הניסיונות של ראש המודיעין הגרמני, שניסה בסוף המלחמה להגיע איתו לפשרות, לא הסכים, למרות המחירים, למרות האבדות, בעורף ובחזית כמובן – כיוון שהוא נלחם ברעיון הנאצי ולא יכולה להיות פשרה עם הרעיון הנאצי.
והינה, יש לנו הזדמנות. אחרי המהלומה האיומה שספגנו אנחנו ניצבים מול העלובים הללו, מחללי אללה, מחללי אלוהים, המייצגים רעיון בזוי של הכנעת האדם, תפיסה דתית של ריסוק צלם האלוהים של האדם, אימפריאליזם מוסלמי מבית המדרש של האחים המוסלמים – אסכולה שלא מכירה בקיום של עמים ודתות, לא מכירה באמת בקיום של עמים ודתות. כן, יש גבול אחד – נכון, אחמד טיבי? יש גבול אחד, או דאר אל-אסלאם או דאר אל-חרב. אין גבולות, אין עמים, אין דתות אחרות. יש או דאר אל-אסלאם – מה שכבשו בכיבושים האכזריים מהמאה השביעית והלאה – ומה שעתידים לכבוש, ולהשליט את השריעה על העולם כולו.
ומולם ניצב הרעיון הלאומי שלנו שמייצג צדק עמוק – – –
אצלנו, שתכיר, עמלק רוצה להתגייר, אחמד טיבי, עמלק רוצה לחזור מדרך הרע – יכול להיכנס. יכול אפילו להיות יהודי. אבל זה לא מה שאנחנו פגשנו ברצועת עזה. פגשנו אנשים אכזריים. לא עמלקים – עמלק בטורבו פגשנו. זה מה שפגשנו. אנשים שאנסו. עמלק ילד טוב לעומתם. אנסו, רצחו, חתכו איברים.
אנחנו, מול הרעיון הרע, אדוני היושב בראש, מציבים את הרעיון הלאומי שלנו, שהוא רעיון צודק, שמייצג צדק עמוק, שכל עם צריך להיות ריבון בארצו, לטפח את התרבות הייחודית שלו. אולי הרעיון הכי צודק בעולם הוא הרעיון הציוני. העם שלנו, שנרדף את הרדיפות הכי אכזריות לאורך מאות שנים, שמר על הזהות שלו, שמר על הזיקה למולדת שלו.
אני רוצה לומר עוד משהו: זה לא רק מייצג את הצדק והאמת שלנו. הרעיון הלאומי מייצג אמת תנ"כית ומבשר לעולם כולו גאולה מתרבות הכוח. הוא קורא למדינות העולם לכונן את התרבות המדינית והחברתית שלהן על רעיונות של צדק ואמת. זה רעיון החירות הישראלי. אפשר לנצח רעיונות; אפשר לנצח רעיון, בוודאי שאפשר, רק בשביל זה צריך להכריז על המלחמה הרעיונית, לא להחביא אותה; להכריז עליה, להנכיח אותה, לשתף פעולה עם כל בני הברית שלנו נגד הרעיונות של הרוע והשקר של האסלאם הרדיקלי ולנצח.
אגב, הניצחון הזה יהיה גם לטובת המנוצחים, כי ניצחון הצדק הכללי יהיה למען כולם. תודה.
566 מילים של עמית הלוי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.