קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, כנסת נכבדה, רגע של רצינות. לפני שבע שנים נרצחה בת של חבר שלי. היא נרצחה כי היא קמה ויצאה מהבית שלה, בכיתה י', והחליטה לעשות מעשה לא פופולרי – היא הלכה למצעד הגאווה, וצעדה שם עם חבר שבאותה תקופה יצא מהארון. במקום הזה היא נרצחה, ברחוב קרן היסוד, לא כל כך רחוק ממלון שחלקנו ישנים בו בלילה בלילות הלבנים. זה קרה לפני שבע שנים.
אורי, אבא של שירה בנקי, הוא חבר שלי מהמילואים. מי שיודע מה זה רעות של מילואים אז יודע – לילות ארוכים עם אפוד, נשק, קסדה. יש לאורי ולי רגע שעמדנו אי שם בתוך גוש קטיף במחנה שכבר לא קיים היום, ופתאום שרקו כדורים מעל הראש שלנו. שנינו התכופפנו בתוך התעלה, הורדנו את הראש. אחר כך התברר שזה היה ירי מקלעים של כוחותינו, אבל ברגעים האלה שהכדורים שורקים, נצרבת רעות.
שנה אחרי ששירה בנקי נרצחה קיבלתי על עצמי, יחד עם קבוצת חברים מהמילואים, לצעוד לראשונה במצעד הגאווה בירושלים. זו הייתה הפעם הראשונה שלי. ההלם שלי היה שהמצעד מאוד שונה מהתדמית שבדרך כלל יוצאת לו בתקשורת, כמו שהיא יוצאת החוצה. בין השאר, פגשתי שם כמה תלמידים שלי לשעבר, תלמידות שלי גם מבית ספר בירושלים, גם מבית ספר בעמק. לשמחתי הרבה הם צעדו במצעד כשכיפות על הראשים שלהם, הבנים. הם לא התביישו במי שהם, בבחירות שלהם בחיים.
השבוע מתחיל חודש הגאווה, ככה הוא מכונה, ואני יודע שלא הכול כאן מוסכם גם בבית הזה, גם בחברה הישראלית. אבל אני גם השנה אצעד במצעד, למרות שאני לא חלק מהקהילה הגאה. ולמה אני אעשה את זה? פעם אחת בגלל שירה בנקי, שנרצחה בגלל שהיא הייתה שם בשביל חבר; פעם שנייה בשביל "לא תוכל להתעלם", הציווי שנאמר בתורה; פעם שלישית, אולי כי יש עדיין היום, ב-2023, ישראלים, גם היום, שאצלם הומו זה קללה, שאצלם להט"ב זה משהו שצריך להפלות או לפגוע בו.
כן, אני זוכר רק לפני כמה שנים את השר לביטחון לאומי שלנו כאן, ואני רואה אותו ממול עומד ומפגין מול המצעד. עכשיו באופן אבסורדי, אולי בסוג של צחוק הגורל, הוא אחראי גם לאבטחה של המצעד הזה. אני אמשיך לעמוד ליד כל מי שנרדף ומותקף, אני אמשיך לחבק כל מי שמרגיש שאין לו בית, ושלאחיי שבארון יהיה חודש גאווה שמח.
351 מילים של משה טור פז. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.