קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
תודה רבה, אדוני היושב-ראש. כנסת נכבדה, לפני שעתיים ישבתי פה. אני חושב שהייתי בין היחידים במליאה כשעלה לדבר השר אמסלם. אני כבר לא מבין, בלבלתם אותי לגמרי – פעם אחת אני שומע מראש הממשלה באנגלית שהנושא של המהפכה המשטרית, המשפטית, הרפורמה, איך שתקראו לה, לא על השולחן; למוחרת בבוקר אני שומע אותו אומר בעברית דברים אחרים: אנחנו נלך עד הסוף; היום אני שומע את אמסלם פה, איפה שאני עומד, בעצבים ובצעקות: על הראש שלכם אנחנו נעביר אותה, ולא אכפת לנו, ותעשו מה שאתם רוצים.
בהתחלה לא הבנתי למה הוא כל כך כועס, ואז נזכרתי שיש פה מצלמות והוא בעצם מדבר לבן שלו. אבל הוא צריך לזכור שכמו שהבן שלו שומע אותו, גם הצד השני שומע אותו. אני מראש אומר: במוצאי שבת אני שוב צריך לארגן את ההפגנה בנתניה, והוא פשוט מביא עוד 10,000 אנשים רק מהטירוף הזה שלו. הוא גם לא מדבר בנועם ובשקט, הוא בטירוף והוא מטריף את האנשים. ישבתי ודיברתי איתו אחרי זה, כשהוא היה רגוע, ואני מבין שהוא רציני, ממש רציני.
אני שומע אותו מדבר, את השר המקשר בין הממשלה לכנסת, אז אני באמת מנסה לשאול אותו: מר אמסלם, תסביר לי מה הקשר בין אנשים שיוצאים להביע את המחאה שלהם במוצאי שבת או באמצע השבוע לבין התנפלות של אוהדים בגמר גביע המדינה שפורצים לדשא, גונבים את המדליות של הקבוצה שלהם, מבריחים את נשיא המדינה כשהמאבטחים שלו עם נשקים שלופים – והוא משווה בין אנשי המחאה שיוצאים ומביעים את המחאה שלהם באופן דמוקרטי על פי הזכויות שלהם במדינה דמוקרטית, לבין עבריינים שפורצים לדשא – הרי זאת עבירה פלילית לפרוץ לדשא – וגורמים לבהלה. ברוך השם, בנס לא קרה אסון, אבל יכול היה לקרות אסון מאוד מאוד גדול.
אני אגיד לכם עוד דבר: אני יושב פה ואני שומע גם את ראש הממשלה מדבר על האלימות של הצד השני בכעס גדול מאוד. הוא קורא לנו, חברי כנסת של האופוזיציה – אני מסתכל על גב' סילמן ואני רואה שהיא מורידה את העיניים, מתביישת, כי אני זוכר מה עשו לסילמן, מה עשו לאורבך, מה עשו לבנט שנה שלמה. תשאלו את הילדים של סילמן מה הם עברו. אף אחד לא אומר שום דבר, והכול בסדר, אז הזיכרון הוא מאוד מאוד קצר.
358 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.