קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת – איפה ביסמוט? לא פה? חבל. ראיתי קודם בטוויטר את הנאום של חבר הכנסת ביסמוט, מוקדם יותר, בדיון של 40 החתימות, שעסק באלימות בחברה הערבית. ביסמוט למעשה מזלזל בטענות כלפי נתניהו, שיש לו חלק במצב שבו נמצאת החברה הערבית היום, וטוען בדרכו המיוחדת שנתניהו כלל לא אשם, ולא רק שהוא לא אשם – למעשה הוא עשה רק טוב. ראש ממשלה שמכהן כבר שני עשורים לא אשם בבעיות שקורות במדינה שלו.
אז בגלל שביסמוט כנראה לא באמת מבין דבר בחברה הערבית, והאמת היא שמעניין אותי לדעת מתי יצא לו לאחרונה להגיע לכפר או למגזר וקצת לשמוע מהתושבים על הקשיים שהם מתמודדים איתם, אני אנצל את הדקה וחצי שנשארה לי כדי קצת להחכים אותו, ואני אשמח להתמקד בחברה הבדואית בנגב, כי את המצוקות שלהם לפחות אני באמת מכירה כל חיי.
אז אחת הסיבות שמהן צומחת פשיעה היא עוני. החברה הבדואית היא מהעניות ביותר בישראל. הרשויות המקומיות בחברה הבדואית נמצאות במדד הסוציו-אקונומי בדרגה הנמוכה ביותר במדרג. על העוני בכפרים הלא-מוכרים אני בכלל לא אתחיל לדבר. הפערים בין התלמידים הבדואים ליהודים גבוהים מאוד; אחוזי הנשירה; הזכאים לבגרות והממשיכים לתואר אקדמי בחברה הבדואית נמוכים בצורה משמעותית מהממוצע הארצי.
האי-הסדרה של החברה הבדואית גורמת לכך שלתושבים אין מענה מוניציפלי מוסדר; אין יכולת לעקוב אחר תושבי הפזורה ומיקומם בגלל חוסר ההסדרה. אבל גם ביישובים המוכרים ראשי המועצות לא מצליחים להעניק שירותים טובים לתושבים שלהם, כי בפועל הם משרתים מספר הרבה יותר גדול של תושבים מזה שרשומה תחת המועצה, ולכן רמת השירות יורדת.
עכשיו, יכולתי להמשיך לדבר על הפערים – בבריאות, בתשתיות, בחינוך, על הנשק הבלתי-חוקי שהדחקתם את קיומו במשך שנים, אבל הזמן קצר; יכולתי להמשיך ולתאר לכם כיצד ההזנחה רבת-השנים של הממשלות שהיו כאן ב-20 השנים האחרונות הובילה בין היתר למצב שבו החברה הערבית בכלל והבדואית בפרט נמצאות בו היום. אבל זה כמו לדבר לקיר, כי בסוף רק דבר אחד חשוב, והוא שביבי לא אשם.
אז מי כן אשם? המנטליות של החברה הערבית? כי הרי הם לא יודעים להתנהג, האלימות היא חלק מהדנ"א שלהם; או אולי הח"כים הערבים, כי הם הרי נורא שמחים לשמוע מדי יום על עוד ערבי שנרצח; זה השמאל, זה בג"ץ. כולם אשמים, אבל מי לא אשם? ביבי לא אשם. תודה רבה.
354 מילים של יסמין פרידמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.