קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, "מה' מצעדי גבר כונָנוּ". יצא שבדיוק החלפנו פה כשאני בתור.
כן, ממש, השגחה פרטית. אנחנו עברנו עכשיו את חג השבועות, זמן מתן תורה, יום הביכורים. איזו התעלות למי שלומד ולמי שזכה לחיות את החוויה האמונית, התלמודית, התורנית של חג השבועות. זה היה בבתי הכנסת, משפחות שחיות את האווירה של מתן תורה – מתמלאים באוצרות נפש אדירים של "ושמחת בכל הטוב".
וכאשר אנחנו יוצאים מהחג ויוצאים לרחובות, כמה כואב להיווכח ולשמוע כמה יהודים לא זכו ללמוד את התורה, כמה יהודים נקלעו לסילופים נוראיים נגד התורה, כמה בורות, כמה ניכור, כמה ניתוק. ממש כואב הלב על הדברים האלה. כמו שאנחנו היינו באים אחרי שנפתחו שערי ברית המועצות, וראינו דורי-דורות של יהודים שומרי תורה ומצוות, ואפילו דיברו יידיש וידעו הכול, אבל לא ידעו יהדות, ואמרו: 70 שנה לא לימדו אותנו – לפגוש את הזרות הזאת, את האיבה הזאת, שכבשו את לבבותיהם ומוחם של מאות אלפי יהודים בארץ הזאת, דוברי עברית שנמצאים פה בארץ, זה ממש שובר את הלב.
יהודים חשבו תמיד שסובלים מהגויים משנאה ואנטישמיות ומכות ורדיפות ופוגרומים, אבל כשנגיע לארץ ישראל לא יהיו דברים כאלה – לא ישנאו יהודי בגלל שהוא יהודי, לא יבזו יהודי בגלל בגדיו ולבושו, לא יקפחו אותו בגלל שהוא יהודי ולא יצעקו לו: פרזיט, אתה לא מייצר, לא יצרני, כל הדברים האלה שהגויים אמרו עלינו. והינה אנחנו רואים שלא רק שהאנטישמיות הזאת נמצאת בתקשורת – שם היא הייתה תמיד – אלא היא יצאה לרחוב. אנשים שמעולם לא שנאו חרדים פתאום נכנסים לפחד. יש איזה פוביה – חרדופוביה, דתיפוביה. פוחדים, הם פשוט פוחדים: הינה, הם הולכים לעשות פה שחור, הם הולכים להרוג אותנו, הולכים להרוס אותנו, הם מסוכנים. אני לא רוצה להגיד שמות של אנשים שעמדו בראש מערכות ביטחון שאומרים: היהודים האלה הם סכנה קיומית, איום קיומי על המדינה. אין להם בושה לפרסם את זה. זה ממש "והִנֵה בעָתָה".
והמשטרה, אותה משטרה, שכשרואה שני חרדים יורדים מהמדרכה, מכה באכזריות נוראה – מאפשרת לסגור את נתיבי איילון; זכות ההפגנה. איפה כל הזכויות האלה היו כשהחרדים או המתנחלים הפגינו? לא היו הזכויות האלה. פתאום נהיו זכויות. אתם חושבים שזה באמת זכויות? מותר לפגוע בחברי כנסת? ברוטמן? תארו לעצמכם, רבותיי, שחרדים או מתנחלים היו עושים לחברי כנסת מהשמאל את מה שעשו לרוטמן או מה שעשו לסעדה. המדינה הייתה רועדת.
זה מראה את עוצמת הניכור והפילוג והשיסוי. והם מדברים איתנו על זה שהעולם כולו לא ישקיע פה, כי הוא רואה שזו מדינת חורבן – הם יצרו את החורבן, הם מוציאים את דיבת הארץ לכל העולם כולו, מספרים לגויים שהיהודים הם אפלים – –
אני אסיים, אדוני היושב-ראש. גם אני נותן רק משפט סיכום לכל אחד.
לכל אלה אני נותן משפט סיכום אחרי הזמן; גם אני אקח משפט סיכום.
אליהו הצדיק ראה ברחובות ירושלים ילד קטן נפוח כפן ואמר לו: רצונך שתחיה? אלמד אותך שמע ישראל. אז הוא אמר לו: הס מלהזכיר, כי לא לימדני אבי ואימי: "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד". אני אומר לכם: תלמדו "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד" ותמצאו אושר בחיים ותראו שאין לכם פה אויבים. יש לכם פה אחים, גם אם אתם מנוכרים אליהם.
518 מילים של ישראל אייכלר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.