קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אנחנו נמצאים במדינה עם הרבה מאוד אירועים ואירוע רודף אירוע, אבל אני רוצה להתעכב על מה שחשוב באמת. עבר כאן בשבוע שעבר תקציב מדינה לשנתיים שאני חושבת שכולנו צריכים להתבייש בו, לא משנה למי הם הצביעו בבחירות האחרונות. אין בו שום בשורה חברתית, שום סיוע לשכבות החלשות, שום סגירת פערים חברתיים. זה דבר שאמור להטריד כל אחד מכל מפלגה שהיא.
כשאני אומרת שאין בשורות, אני אומרת שאין שקל של תוספת למען הזקנים, גם אלה שאין להם פנסיות ומתקשים להזדקן בכבוד; אין שקל של תוספת למען שורדי השואה. נתנו מענקים להרבה אנשים, אבל לא להם, לחלשים ביותר; אין המשך תקצוב של התוכנית הלאומית למיגור האלימות בתוך המשפחה, הכסף הזה שאמור לממן את התוכניות שימנעו את הרצח של האישה הבאה בביתה. אתם יודעים מה, גם ההבטחות להגברת הביטחון האישי ו-9 מיליארד שקלים למשרד לביטחון פנים, אפילו זה לא הופיע. אפילו דברים שאתם הבטחתם – חינוך חינם מגיל אפס עד שלוש לא מופיע. בקיצור, גם הבטחות שאתם נתתם לבוחרים שלכם מוסמסו לחלוטין, ובעיניי זו בגידה בבוחרים שנתנו את האמון.
מה שכן יש בתקציב הזה זה הרבה מאוד כספים סקטוריאליים, כספים שבסוף גם פוגעים בסולידריות שלנו כחברה, כי כשאנשים משלמים מיסים הם רוצים לדעת שייתנו את זה לחלשים באמת, לאלה שלא יכולים לעזור לעצמם. בשביל מטרה כזאת נעלה כל אחד מוכן לתת גם 50% משכרו, אבל כשנותנים את זה לאנשים שלא תמיד זקוקים לכך אבל הם פשוט מזדהים עם המפלגה הנכונה – זה פוגע בסולידריות שלנו וברצון להמשיך ולתרום.
יותר גרוע מזה – הכספים בתקציב הזה מנציחים תופעות קשות של עוני, של אי-השתתפות בשוק התעסוקה, של לא ללמד ילדים קטנים את מקצועות הליבה כך שתהיה להם הזדמנות להתפרנס ולהצליח בחיים. זה פשוט פוגע ביכולת לקבל הזדמנות שווה לכל ילד במדינת ישראל. לא אני אומרת את זה, ראש אגף התקציבים שחתום על התקציב הזה אומר: הוא תקציב רע, תקציב שיעלה טריליוני שקלים למדינת ישראל לאורך שנים.
חשוב לי לומר שאני מאמינה שכל אדם במדינת ישראל צריך לחיות על פי צו מצפונו, על פי האמונה שלו. אני מכבדת אנשים שחיים בצורה אחרת ממני, ואני גם לא חושבת שצריך להכריח אנשים לעשות דברים. אבל כל אחד חייב לקחת אחריות על חייו, ואם יש קבוצה שבוחרת שלא לעבוד או לא ללמוד או לא להגיע להשכלה גבוה, זה בסדר, זו החלטתה, אבל קחו אחריות על המעשים שלכם, ואל תבואו ותדרשו עוד קצבאות ועוד הנחות ועוד תלושי מזון שמותאמים רק לכם. תיקחו אחריות, אחרת כל המדינה הזאת תיגרר למטה. תודה.
394 מילים של מירב כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.