קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, כבוד היושב-ראש, אני רוצה לשתף: היום היינו בוועדה למעמד האישה בדיון על כל נושא הפגיעות המיניות.
אני באמת רוצה לומר, אדוני, שהייתה שם עדות של אחת הנפגעות מאחת הפרשות הכי מדוברות בארץ, שלדאבוני תיארה, במילותיה, איך היא, בת 16 וחצי, עוברת פגיעה מינית על ידי חבורה של גברים בני 50 פלוס, ואיך עדיין לא מאמינים לה. היא יושבת ובוכה. ואני רוצה להגיד לאדוני שאני האמנתי לה; כשהיא דיברה האמנתי לה. אתה ראית את הכאב. היה ברור שלא מדובר באיזה סיפור מצוץ.
אבל מה שבמיוחד חרה לי, אדוני, שהתקציב לנושא של פגיעות מיניות הוא בסך הכול 8 מיליון. תקשיבו למספר: 8 מיליון. אחרי המיליארדים והמיליונים שפוזרו בתקציב המדינה, איך אפשר לתת מענה כל כך מזערי לטיפול בפגיעות מיניות? אני אומרת: פגיעות מיניות זה לא סקטור, זו לא מפלגה, זה לא חרדים–חילונים.
יש מסגרות שלאחר שהם עוברים פגיעה מינית – – –
לא. היום הדיון נסב על פגיעות מיניות, לא על אלימות, לא על הפרעת אכילה, ולכן אני אומרת שזה אבסורד שנפגעות מין או נפגעי מין צריכים להמתין חודשים כדי לקבל.
עכשיו, חשוב לדעת: ברגע שחלילה אתה עובר את הטראומה הזו, אם אתה לא תהיה מטופל רצוף ואתה תשב לחכות לטיפול הזה, אתה תעלה למדינה אחר כך יותר. את יודעת למה?
כי ראשית, אתה לא מסייע להם; שנית, אתה פוגע בהם גם נפשית והפגיעה הולכת ומחמירה. לראיה, אותה בחורה שהיום סיפרה את זה גם סיפרה, כשהיא כבר אימא לילדים, איך היא הייתה מאושפזת פעמיים במחלקה סגורה, כי הפגיעה שלה הייתה בגיל 16, והיא המתינה המון זמן לטיפול.
בסוף, מה אנחנו רוצים? אני חושבת, גברתי, שזה המקום אולי לקרוא לכל המשרדים. אם כל משרד יואיל בטובו להעביר חצי מיליון לאותו גוף – עשינו את שלנו. תודה, אדוני.
280 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.