הצעת חוק הדרכונים (תיקון – מתן דרכון לעולה), התשפ"ג–2022

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

לא יודע אם עיר, אבל עיירה, אולי.

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, בשבוע שעבר חגגנו את חג השבועות, חג מתן תורה. יש קטע מאוד יפה שכתב אסף פרי בספר חדש שהוא הוציא, "וכל העם רֹאים את הקולות". הוא כותב: "כל העם. / לא רק בברנז'ה ראו את הקולות, או באזור של המקומבנים, / ולא רק היפים והנכונים. / וכל העם ראים את הקולות. / לא רק הצעירים, אלה שיש להם זמן, חיבור אישי או ידע מוקדם. / ראו את הקולות גם אלו שמתים מעייפות, שלא ישנו בלילה כי הקטנה בכתה והגדול לא נרדם. / וכל העם ראים את הקולות / כל העם. / לא רק מנהיגים ומשפיענים, / לא רק מיוחדים ומשקיענים, / לא רק מחנכים או פעילים חברתיים. / כל העם, לא רק דתיים. // חג שאין בו טובים ורעים או סיפור על גבורה וניצחון", חג שפשוט כולם היו חלק ממנו.

אני חושב שהאמירה הזו נכונה בכל הימים, אבל בוודאי בימים האלה. רק אתמול, אני חושב, היה זה חבר כנסת רוטמן שכינה אנשים שחלקו על דעתו "מוגבלים". אני בעד לאפשר גם לחבר הכנסת לשאת את דבריו, אבל גם בתוך הכעס, להשתמש במילה "מוגבלים" כקללה, ללעוג למישהו – בשימוש במושג הזה יש משהו מאוד מאוד מעליב, דווקא כי אנחנו סביב חג שבו היה מקום לכולם, ולא היה מישהו שלא קיבל את ההזדמנות ולא היה מישהו שכונה כך או נלעג כך. דווקא כי זה רגע כזה שצריך את כולם ביחד, מוטב שנישמר כולנו בלשוננו ובמעשינו. תודה רבה.