קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרים, אופוזיציה, מה שלומכם היום? שמעתי ששאלתם על המשמר הלאומי.
המשמר הלאומי זה אותו אירוע שאתם לא הקמתם.
חברת הכנסת בן ארי, היית יושבת-ראש הוועדה לביטחון לאומי – לביטחון פנים, סליחה. עשיתם משהו בשביל הציור, אמרתם: הינה – –
– – הינה, יש לנו משמר לאומי. הבאתם כמה מאות שוטרים, וזהו.
עברה חצי שנה, עברה שנה, עברה שנה וחצי, עברו שנתיים, אבל אתם נרדמתם בשמירה. ואתם יודעים למה נרדמתם בשמירה?
כי אתם גזענים. גזענים. גזענים.
לא אכפת לכם שערבים נרצחים. לא אכפת לכם שערבים מתבוססים בדמם.
איפה תרבות הדיבור? איפה תרבות הדיבור?
אדוני, אני בהלם. ד-מוק-רט-יה. יאללה, קדימה, ד-מוק-רט-יה.
אתם גזענים, כי לא אכפת לכם מהם.
אתם גזענים, כי לא מעניין אתכם מהערבים. ואני שואל למה. למה לא מעניינים אתכם הערבים?
אני אולי אדבר על זה, אבל אני קודם כול רוצה לדבר על גזענות. לא מסתדר להם להגן על ערבים. למה? למה, הם נראים שונה? בגלל זה? בגלל זה? איזו צביעות. איזו בושה.
לא היה אכפת לכם שהם נטבחים ונרצחים פעם אחר פעם.
זה נכון, אבל הנאום שלי עכשיו – – – הגזענים האלה.
אני חרד לדמוקרטיה. את אישה דמוקרטית, את מקבלת את האחר, מקבלת את השונה. הם לא כאלה. הם לא כאלה.
זה כל כך מעציב שהאנשים האלה, לא היה אכפת להם – – –
אדוני, לא מעניין אותם, לא עניין אותם שהערבים נרצחים.
אני אומר דבר פשוט: אנחנו היום מובילים מדיניות אחרת.
מדיניות שונה. הולך לעבור כאן חוק נשק, ואני רוצה לפרגן גם לחבר הכנסת עודד פורר, שהיה שותף, שהיה שותף לחוק הזה, חבר הכנסת גדעון סער, ואנחנו הולכים להעביר אותו.
אין, אין תרבות דיבור. אין תרבות דיבור. זה מזעזע. הם לא למדו ליבה, כנראה. זה מזעזע, פשוט מזעזע אותי. תרבות דיבור, אלף-בית. אלף-בית.
הם חושבים שאנחנו כאן בנתיבי איילון.
הם חושבים שאנחנו בנתיבי איילון, זה המסקנה שלי. חברים, חברים, תפסיקו להתפרע. לא נתיבי איילון כאן.
בקיצור, אדוני היושב-ראש – אנחנו לא רואים מרחוק את השלט, אדוני. אגב, זה בניגוד לתקנון, אדוני, שתולים שלטים במליאה, אבל זה לא משנה, לפחות שנראה מה כתוב.
תקנון, לקרוא את התקנון. לקרוא את התקנון.
הם לא נותנים לדבר. הם לא נותנים לדבר.
חברת הכנסת גוטליב, הם אנשים שפשוט לא אכפת להם מהדם שנשפך. לכן אנחנו מעבירים את חוק הנשק ואת חוק הפרוטקשן, וכן מקימים את המשמר הלאומי, שהם כל הזמן דיברו אבל לא קיימו. ואנחנו מוסיפים משכורות לשוטרים ומביאים עוד שוטרים. והתקציב הזה הוא תקציב טוב, הוא תקציב חשוב, הוא תקציב חברתי, הוא תקציב שעוזר לעניים. לא כמוכם. לא כמוכם, שלקחתם מהמשפחות העניות. לא כמוכם, ששללתם מאנשים לארח בבתים שלהם עם הכלים החד-פעמיים.
לא כמוכם, שלקחתם מילדים חרדים בקבוק קוקה קולה, כי אתם גזענים, גזענים, גזענים. והגזענות הזאת, חברת הכנסת גוטליב, הגזענות הזאת, נמשכת גם היום.
מבחינתם, מי שגר בנגב, הקול שלו לא שווה כמו של אלה שגרים באפקה; מי שגר בגליל, הקול שלו לא שווה כמו של אלה שגרים בצהלה. האנשים האלה, יש להם – מבחינתם, ישראל הראשונה – –
ישראל הראשונה וישראל השנייה. מבחינתם, אדוני היושב-ראש, ילד חרדי הוא פחות שווה; ילד מתיישב הוא פחות שווה; ילד שגר בפריפריה הוא פחות שווה. אלה הם האנשים.
אלה האנשים. הגזענות נוטפת מגרונם.
רוממות זכויות האזרח כביכול במחשבתם – –
– – אבל האמת היא שהם אנשים חשוכים, שלא מבינים ולא אוהבים את האחר. אני אומר לכם, אני אומר לכם, אנשי רע"מ, אתם יודעים, יש לי ביקורת גדולה עליכם – –
– – גם על תמיכה בטרור וגם תמיכה במחבלים, אבל אני לא ראיתי, לא ראיתי אותם פעם אחת, פעם אחת, שאכפת להם מהפשע במגזר הערבי, שאכפת להם מהדם במגזר הערבי, כי הם גז-ע-נים, גז-ע-נים, גז-ע-נים.
לא, אדוני היושב-ראש. לא. זו לא שיטתם.
אדוני היושב-ראש, הם לא באמת חושבים שמותר לנו לדבר.
הם לא. מבחינתם, אנחנו אזרחים סוג ג'.
סוג ד'. הם לא חושבים – הרי האולפנים שלהם בטלוויזיה, וכשהם מביאים איזה מישהו עם דעה שונה, אומרים: אה, הוא קיצוני.
האנשים האלה הם אנשים עם שנאה יוקדת, שנאה יוקדת לכל מה שמייצג את מדינת ישראל. האנשים האלה הם אנשים שרק – – –
האנשים האלה הם אנשים שיש להם אג'נדה; האג'נדה להם היא לראות רק את עצמם. תראו את התמונה שלהם. תראו את התמונה שלהם – אלה האנשים. אני עצוב, כי אתם מייצגים ציבור ערכי, ציבור טוב, ציבור יקר, ציבור נפלא, אבל אתם פוגעים בציבור שאותו אתם מייצגים – –
– – כי אתם אנשים קיצוניים, חשוכים, פרימיטיביים, שיש לכם בעיה עם עם ישראל. אתם לא מקבלים את השונה.
אני רק אסיים. תן לי ליהנות טיפה, עוד טיפה, עוד חצי דקה. עוד חצי דקה.
רוצה להגיד עוד משהו. צועק עליי הבחור הזה "הומופוב". זה הייתי אני, אדוני היושב-ראש – – –
זה הייתי אני, אדוני היושב-ראש, שכששאלו אותו – –
– – כששאלו אותו: מה היית עושה אם הבן שלך היה להט"ב? אמרתי: אני הייתי מחבק אותו. אבל אתה התחברת לאנשים האלה שרוצים לגלגל להט"בים מהגגות, מהגגות. מה לא עושים תמורת להיות בשלטון?
ומילה אחת: הכי כואב לי אלה האנשים האלה שגם פוגעים בנשים. ועדה על סרסור בצוערות – הם לא הצביעו, הם היו נגד.
החמרת הענישה על אלימות כלפי נשים – הם היו נגד. כל דבר הם היו נגד. מסתבר שאתם לא רק חשוכים כלפי ערבים ולא רק חשוכים כלפי להט"בים, אתם גם חשוכים כלפי נשים. הדמוקרטיה תנצח. תודה רבה.
872 מילים של איתמר בן גביר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.