קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אצלי זה רק ממלכתי, לא יודע אחרת.
כבוד היושב-ראש, כבוד חבר הכנסת ינון אזולאי, קודם כול, אני חושב שאנחנו בסוף יום מאוד מאוד קשה עם איזשהו ניצוץ של תקווה. קשה לדלג על זה. היינו בפני שבר נוראי, ואני מקווה שאולי נפתחה דלת לאיזושהי הידברות אמיתית, שתאפשר לכולנו להיחלץ מהמקום הזה. ועל הרקע האופטימי המסוים הזה, בזהירות, אספר סיפור. יש איזושהי בחורה בשם חנה שעלתה לבד מפרגוואי כחיילת בודדה, עלתה מטעמי ציונות ויהדות. היא התגייסה לצה"ל, והייתה תקופה – עד שצה"ל סידר לה דירה, היא גרה אצלנו בבית ולמדנו להכיר אותה ולהעריך אותה ולאהוב אותה. היא עברה תהליך גיור בתוך השירות הצבאי, במסגרת תוכנית נתיב. בשבוע שעבר, בשעה טובה, היא סיימה את תהליך הגיור. והרגע הזה, שבו היא אומרת שם ברבנות "שמע ישראל" ונשבר קולה בהתרגשות גדולה, זה רגע שמזכיר לכולנו – – –
כן. החיבור, אתה יודע, הוא מכל קצוות תבל. יש משפט אחד שיהודי מוציא והופך בעצם באותו רגע יהודי וחלק מהעם הזה. אנחנו, בתוך הקלחת ובתוך הסערה, מפספסים שיש הרבה מאוד צעירים יהודים ברחבי העולם שרוצים להיות חלק; רוצים להיות חלק מהסיפור המופלא הזה. אז לפעמים כשלנו קשה פה או רע פה, בואו ניזכר דרכם כמה טוב פה, וכמה תקווה יש פה, וכמה זכות זה להיות, לגור בארץ ישראל, בבית לאומי ריבוני של העם היהודי. תודה רבה.
209 מילים של חילי טרופר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.