קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת – יש פה שר? מה זה?
כל שלוש שעות, את יודעת איך זה עובד פה.
גברתי השרה, כן, סליחה. אני עומד פה על הבמה ברגשות מעורבים. מצד אחד אני בהחלט שמח על זה שראש הממשלה הוביל פה לעצירה של תהליך החקיקה כדי שנוכל להביא רפורמה משמעותית בהסכמה. אני עומד פה גם עצוב, עצוב מאוד, כי אין פה מנצחים. בינתיים כולנו מפסידים באירוע הזה. כולנו מפסידים. הגענו למצב שכולם בתחושות מאוד מאוד קשות. אבל אני רואה בזה גם איזשהו שביב של תקווה, כי זה שאף אחד לא ניצח כאן, זה בעצם נותן את התקווה שאולי המנצחת הגדולה מהסיפור הזה זו מדינת ישראל. ואני חושב שלפחות אנחנו במחנה הממלכתי מתכוונים לבוא להידברות הזו בלב פתוח, בנפש חפצה, כדי לייצר פה רפורמה עמוקה ומשמעותית בהסכמה.
אם יש משהו שאפשר לפרגן עליו לממשלה, בעיניי, זה שסוף-סוף הצלחתם להביא את התודעה הציבורית במדינת ישראל לידי כך שיבינו שנדרשת רפורמה משמעותית לתיקון האיזון בין הרשויות, לתקן את 30 השנה שהצפרדע הזאת הייתה במים והתבשלה לאט-לאט. הגענו למצב לא טוב. עכשיו ההבנה הזו קיימת, ואני שמח שעכשיו תהיה לנו הזדמנות לעשות את התהליך הזה בצורה מושכלת, ביחד, כדי להגיע באמת לתוצאות שרוב העם יוכל להסכים להן, ולייצר פה הבנות לשנים רבות קדימה.
אני חושב שיש פה גם הזדמנות יוצאת דופן לפתוח – או לא לפתוח, לטפל בנושאים שכאבו במשך שנים ולא נגעו בהם, ועכשיו, בגלל מה שקרה פה בחודשים האחרונים, עלו על פני השטח. זו הזדמנות יוצאת דופן לטפל גם בהם, ובעזרת השם, אחרי שנחזור מהחודש הקרוב – אני מקווה שגם תוך כדי נוכל להתחיל לדבר – נביא את הדברים האלה בהסכמות רחבות, וניזכר כולנו שאנחנו אחים וכולנו בני אותו עם, אזרחים של אותה מדינה. תודה רבה.
275 מילים של מתן כהנא. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.