קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כבוד השר, כנסת נכבדה, אני שמחה שאפשר לדבר גם על דברים אחרים. יש לנו עכשיו עצירה, השהיה, אז בואו נתעסק בדברים האמיתיים שלשמם בעצם נבחרנו. כחברה בוועדת זכויות הילד אני צופה בדאגה רבה בנוער בסיכון, נוער בסיכון שמרביתם, בשל מצבם, שוהים בפנימיות ובמעונות, לפעמים גם במשפחות אומנות, הוסטלים ומרכזי חירום. קיימת בעיה מאוד מאד קשה של תחלופה של אנשי צוות ומדריכים. בכל שנה עוזבים כ-50% מהמדריכים, ולדאבוננו עצם העזיבה, עצם ההחלפה של הצוות, לא אחת גורמת עוול לאותם נערים, נערות, ילדים, שמוגדרים כנוער בסיכון, הילדים והנוער שזקוקים לתמיכה, לחיבוק, לדמות שתוביל ותהיה עבורם תחליף להורה – וזה לא יכול, זה תחליף זמני. לרוב הילדים הללו מגיעים מסיפורים ורקע מאוד קשים, לכן מצופה שמקומות אלו יהוו מעטפת בעבורם.
חלק מהבעיות שעלו וגרמו לעזיבה הן השכר הנמוך, ללא אופק התקדמות, אי-קיום מנגנון תגמול עבור ניסיון, ותק והכשרה, ובעיקר שחיקה ועומס, הנובעים מאופי העבודה עם קהל מאתגר. ולכן יש צורך – כשאנחנו רוצים לטפל ולהעניק את המעטפת המגינה לנוער הזה, אנחנו חייבים לדאוג לשיפור בשכר, בתנאים הסוציאליים.
אדוני היושב-ראש, אני שמחה שאדוני יושב, כי באמת התגעגעתי כבר לוועדות, ואני מקווה עכשיו שהחוק – סוף-סוף פחות נתעסק בו, ויהיה לנו זמן להתעסק בבעיות האמיתיות שלנו.
נכון, אדוני. תאמין שלי שגם לי נעים להבין שבאמת אני פה לשם מה שנבחרתי. אני חושבת שיש צורך במיצוב ושיקום במשבר, וזה נמצא בידיים שלנו. צריך לעשות מעשים משקמים, לטפח את המסגרות החוץ-ביתיות, כדי שהנוער הזה, כשהוא מגיע לשם, ירגיש שזה הבית שלו, עד שכמובן – והלוואי שבעזרת השם אפשר יהיה להחזיר אותם לבית, אבל הם צריכים להיות בידינו ולנגד עינינו, כי זה בעצם – – –
268 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.