קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, זוהי שעה גדולה שבה יש שסע בעם, ועל כולנו לגלות אחריות לאומית. כוחנו באחדותנו. ההיסטוריה הלאומית שלנו מעידה על כך ששיאו של עם ישראל לאורך ההיסטוריה היה בעיתות שלום ואחדות: קיבלנו את התורה במעמד הר סיני בשעה שהיינו מאוחדים; ניצלנו מגזרות השמד של המן כשהיינו מאוחדים; קריאתה של אסתר המלכה למרדכי, "לך כנוס את כל היהודים", היא ביטוי לאחדות. אחדות ולכידות הינן נכסי צאן ברזל שאנו מתקשים לשמר בעת הנוכחית, ולכולנו יש תפקיד חשוב גם בטרמינולוגיה וגם במהות. חלילה לנו להתאחד רק באירועי משבר ובמלחמות, כשאויבינו יקומו עלינו לכלותנו. למנהיגים יש תפקיד מרכזי באיחוד השורות, וזהו צו השעה. ראש הממשלה, יש לך אחריות. אל תיתן יד לטרמינולוגיה של שותפיך. אל תאפשר לקרוא לאוהבי הארץ הזאת לא "אנרכיסטים" ולא "טרוריסטים", לא "נפולת של נמושות" וגם לא "סרבנים". תגלה מנהיגות. מנהיגות זו אחדות, כמילותיו של בגין: "אשכנזי? עיראקי? יהודים, לוחמים, אחים".
ברוח הסערה שמתחוללת במדינת ישראל על שום אהבת הארץ וכמיהה למדינה צודקת, יהודית ודמוקרטית, אני בוחרת לסיים במילותיו של נתן אלתרמן, שיר אהבה לארץ ישראל: "כי סערת עליי, לנצח אנגנך / שווא חומה אצור לך, שווא אציב דלתיים. / תשוקתי אלייך ואליי גנך / ואליי גופי סחרחר, אובד ידיים. // לספרים רק את החטא והשופטת / פתאומית לעד, עיניי בך הלומות. / עת ברחוב לוחם, שותת שקיעות של פטל / תאלמי אותי לאלומות. // אל תתחנני אל הנסוגים מגשת / לבדי אהיה בארצותייך הלך. / תפילתי דבר איננה מבקשת / תפילתי אחת, והיא אומרת: הא לך! //
עד קצווי העצב, עד עינות הליל / ברחובות ברזל ריקים וארוכים" – לכל אוהבי הארץ הזאת, מהאופוזיציה ומהקואליציה, מימין ושמאל, בואו נשמור עליה מכל משמר.
266 מילים של שרון ניר. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.