קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
ערב טוב, אדוני היושב-ראש. אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, בחודשים האחרונים לא אחת שמענו ודיברנו על כך שישראל לא תהיה פולין, לא תהיה הונגריה. כולנו התעמקנו בהיסטוריה הלא-רחוקה של שתי המדינות האלה תוך השוואה ואולי חשש כבד מאוד שהמהלכים הקשים והאנטי-דמוקרטיים יקרו כאן אצלנו בקרוב; ראינו את הדמיון הנורא בין ההחלטות וההשתלטות הפוליטית של המנהיגים שם במדינות, הסתכלנו מאוד מאוד בחשש, דבר שמאוד דרבן את אנשי המחאה ובכלל את הציבור הישראלי לצאת ולהפגין ולמחות; ראינו גם את המחאות בפולין ובהונגריה, ראינו שהן עיכבו, אבל לא באמת הצליחו לעצור. אתמול היה ערב בלתי נשכח, שבו באופן ספונטני, אחרי שראש הממשלה פיטר בצורה בלתי אחראית את שר הביטחון, שכל חטאו היה לבוא ולהזהיר אותנו, את המדינה, את מקבלי ההחלטות, מפני רעות שחורות. הוא ממש הניף דגלי אזהרה שחורים – אבל גם קולו לא נשמע, והוא פוטר. יצא המון רב מאוד כדי להגן על הדמוקרטיה – שלא נהיה פולין, שלא נהיה הונגריה.
גם המחאה אתמול, גם המחאה היום, ובכלל המחאות בחודשים האחרונים מהוות קרן אור ענקית, כי אני חושבת – ובזה אני מאמינה – שבניגוד לשתי המדינות האלה מדינת ישראל לא יכולה להרשות לעצמה שלא להיות דמוקרטיה, היא נולדה ונוסדה כמדינה דמוקרטית, ערכי הדמוקרטיה שלובים בערכי היהדות – ואהבת לרעך כמוך כזכות לשוויון.
אני בטוחה שגם המפגינים הרבים שעדיין נמצאים ברחובות – ואני יודעת וקוראת עכשיו על עימותים קשים שיש עכשיו בתל אביב – לא ירפו את ידינו, כי אין לנו ברירה אחרת. קיומה של המדינה הזו תלוי באופייה, תלוי בצביונה, והקהל הליברלי העצום שהתעורר באופן מפעים לא ילך לשום מקום – הוא יגן על חיינו, על עתידנו ועל עתיד ילדינו במדינה הזו, כי כמאמר השיר, אין לנו – אין לנו ארץ אחרת. תודה.
270 מילים של אפרת רייטן מרום. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.