קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, שואלים אותי: למה ההפגנות לא נרגעות? אנחנו הרי הולכים להפוגה. זאת לא עצירה, הפוגה.
השהיה, השהיה. הולכים להשהיה. אז בואו נסביר רגע לכל המנותקים בממשלה: יש פה ציבור שעבר טראומה. בשלושה חודשים קמה פה הממשלה הקיצונית ביותר בתולדות מדינת ישראל; ממשלה שקמה על רוב טכני בלבד, ומאבדת תמיכה ציבורית בכל דקה שעוברת; ממשלה שלא עבדה שנייה אחת לרפואה למען הציבור, אלא ישר רצה ריצת אמוק כדי לחוקק חוקי הפיכה משטרית, שאם תשאלו אותי, תוכננו מאוד מזמן; ממשלה שמנסה להכשיר עבריין שגנב מהציבור פעמיים לחזור לזירת הפשע שממנה הוא גנב; ממשלה שלקחה מואשם בטרור להיות חצי שר אוצר, וחצי שר ביטחון; ממשלה שרומסת את התקשורת; ממשלה שקורעת את העם; ממשלה שממנה טרוריסט להיות שר המשטרה; ממשלה שבה הפשע משתולל; ממשלה שבה הטרור משתולל; ממשלה שמפטרת שר ביטחון רק כי הוא אמר את האמת, וכדי להרגיע את הציבור הקרוע יוצא השקרן הלאומי ונותן לשר לכישלון לאומי צבא פרטי משלו, קג"ב, שטאזי, או איך שלא תקראו ליופי הזה. וכשזה לא מספיק, במקום להרגיע, יוצא הבן גביר, הילד המגודל וחסר האחריות, לתל אביב כדי לחגוג עם לה פמיליה.
אז סליחה באמת שהמחאה לא נעצרה לאור חיוכו המזויף של השקרן הלאומי. למען העם והמדינה אנחנו הולכים לבית הנשיא. אבל שלא תטעו, המחאה לא נגמרה והיא לא נעלמה. וברגע שמוסוביבי וסוכני הכאוס שלו יפוצצו כאן את העסק, עם ישראל יחזור, והפעם שום דבר, אבל שום דבר, לא יעצור אותו מלהגן על חירותו. תודה רבה.
232 מילים של מיכל שיר סגמן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.