קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני לא מתכוון להאריך, אבל אני נשארתי עד עכשיו בשביל הרגע הזה. אז אתם תסלחו לי ותיתנו את הכבוד לחוק הזה ולרגע המרגש הזה. אני אתחיל דווקא בתודות – – –
אני אתחיל דווקא בתודות: קודם כול, יוסי ואוריה דגן, אנחנו כבר לפני הרבה שנים דיברנו והתחלנו – הצעיף הכתום עוד עליך וגם הצמיד. הוא יחכה עוד קצת, אני מבין. אנחנו עוד לא מורידים את הצמיד. יש עוד זמן.
אתה דחפת את הצעת החוק הזו, ואני אומר לך שבפעם הראשונה שעשיתי את זה, בכנסת העשרים, אני לא האמנתי שנגיע לרגע הזה. זה רגע מרגש, ויש לך זכות גדולה ברגע הזה.
משפחת דימנטמן היקרים, לצערי, נפגשנו בשבעה. הבטחתי לכם, ואני מאוד גאה להיות פה ולהשלים את המשימה שהבטחנו. יש עוד הרבה מה לעשות, לא נגמרה העשייה, אבל זה צעד חיוני והכרחי בדרך לתקן את העוול שנעשה. משפחת העצני, בועז וחברים יקרים, באמת, אני מאוד מאוד מתרגש שהצלחנו והספקנו. איך אומרים? מעז יצא מתוק. בסוף אני לא יכול שלא לומר שלולא בג"ץ אולי לא היינו מגיעים לרגע הזה – –
– – אז גם לבג"ץ יש איזושהי זכות באירוע. אני חושב שכשצריך לפרגן, אז מפרגנים.
אבל אם אנחנו כבר מדברים על בג"ץ, אני כן רוצה לומר עוד דבר אחד. זה חשוב לי, ואת זה אני אומר דווקא – האמת היא שהציבור פה נשאר חצי-חצי, אבל אני רוצה לומר מילה על טראומת ההתנתקות: עקירה של אלפי משפחות, ילדים וטף שנעשתה ברמיסה של הזכויות הבסיסיות ביותר שלהם כאנשים, כאזרחים – בג"ץ לא היה שם לעזור להם.
מה שמפריע לי היום הוא שלוקחים את התופעה הזו של הסרבנות – לא כולם, דרך אגב, אני מדבר על התקשורת; דווקא פה אני רואה הרבה אחריות מחברי האופוזיציה, שמגנים את התופעה הזו בצורה ברורה – אבל התקשורת לוקחת את הסרבנות, מאדירה אותה, מייצרת ממנה תופעה רצויה, כביכול. אני אומר לכם בצורה הכי ברורה, ואני אומר את זה גם לחברים שלי הטייסים: יש לכולנו – אתם מלח הארץ. יש לנו זכות גדולה להיות שם בשורה הכי קדמית. שאף אחד לא ייקח את הדבר הזה ויתרגם אותו לסרבנות, כי אני אומר לכם: לא כשרבו על שופט לפה, שופט לשם, ואם יהיה בשנה הזו או בשנה הזו – על זה בטח לא הורסים מדינה. אבל כשעקרו אלפי משפחות מביתן – לא עשו את זה שם. אז אני מציע לכולם להיכנס לפרופורציות, להבין שיש לנו מדינה אחת, להבין שאנחנו עם אחד ושאנחנו צריכים להיות ביחד, וכשאנחנו ביחד, אנחנו חזקים. וכן, שעשינו טעות, וברוך השם, היום תיקנו אותה. תודה רבה.
אנחנו הצבענו נגד כמתפקדי ליכוד. נעשה סקר, או היה משאל בקרב מתפקדי הליכוד. הצבענו נגד, והייתה מסירות רבה מאוד בקרב המתיישבים שנלחמו בשביל שהשיטה הדמוקרטית תשמור עליהם, והדמוקרטיה שם בחרה אחרת. אבל לצערי במקום שבו רצינו לראות זכויות אדם נשמרות, הן נרמסו.
אני אגיד לכם עוד דבר: לא הייתה שם סרבנות. לחיילים ששירתו – אתה יודע מה? אני אגיד יותר מזה: לא הייתה לגיטימציה לסרבנות. לא היו ערוצי טלוויזיה ששידרו – – –
474 מילים של יואב קיש. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.