קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
כנסת נכבדה, חבריי חברי הכנסת, כבוד היושב-ראש והאורחים ביציע הכבוד, אני אנסה – למרות הנאומים הקודמים שלי או כל הנאומים שבהם אני בדרך כלל מתחיל באיזה מישור ואז עולה באוקטבות – דווקא נוכח הצעקות הקודמות ננסה להוריד רגע את הטונים. דווקא אתייחס תחילה אליכם, היושבים ביציע. יש מצב שאני חלוק עליכם אידיאולוגית. אני דווקא חושב שזה הבית הנכון, שאפשר לדבר בו קצת על מהות ואידיאולוגיה, וזה בסדר להיות חלוקים. אני חלוק על הדרך, אני יכול להיות חלוק גם על הצורה שבה החוק נחקק או על כמה התחשבו בצורכי מערכת הביטחון, אבל אני לא רוצה להגיע לזה. אני דווקא רוצה להגיע למחלוקת האמיתית בחברה היום.
דווקא נוכח הזמנים שאנחנו נמצאים בהם, אני מנסה לחשוב – חג החירות, זיכרון, שואה, עצמאות, החגים הישראליים – אני מנסה לחשוב: לא יכולתם – ואני פונה פה אליכם – לעצור דווקא בחודש הזה? לא יכולתם לתת שנייה איזה ברקס קטן?
בסדר, אני שואל אותך. בחודש הזה.
כבר סיכמנו שבג"ץ אשם בכול, בסדר. שמתי את זה בצד.
שמתי את זה בצד, בג"ץ אשם בכול. דווקא בחודש הזה – –
– – בחודש הכי ישראלי, אתם תלכו לטקסים, אנחנו נשב וניזכר מה קרה לכולנו בצבא – לחלקנו ששירת – מה קרה לחבר'ה שלנו שלא חזרו; דווקא בחודש הזה לא יכולתם לשים ברקס קטן. עם כולם אתם מדברים. ממשלת הימין הגדולה והדגולה, גברת השרה אורית סטרוק, לאיזו פסגה הלכתם עכשיו? בשארם א-שייח'. איתם אתם יכולים לדבר, איתם אפשר לדבר, איתם אפשר לעשות ג'סטות. נכון? היו כמה ג'סטות? הקפאה, כספים. לא לנענע בראש – היו. אתם נותנים להם הקלות, אתם מייצרים איתם שיח. אבל איתנו – לא. אי-אפשר לעצור את הרכבת שלכם גם בחודש הכי ישראלי שיש; גם בו לא מצאתם בכם קצת גדלות נפש ובגרות והפסקתם להאשים את כולם; גם בו לא הצלחתם לעשות את זה.
לא שאני אזכה לאיזו תשובה פה, אבל ניחא, נכון, שר החינוך? טוב, אני אקריא לכם משפט או איזה קטע. נראה לי שרק היושב-ראש יקשיב לי – גם זה בקושי, אבל בסדר.
לא, לא, חלילה. אני לא בא בטענות אליך, תאמין לי, אתה צריך לשבת פה ולהקשיב. אולי חברתי חברת הכנסת מירב בן ארי – הרגע קראתי מאמר באקונומיסט: דמוקרטיות לא נופלות במכה אחת; חיילים לא פורצים אליך באמצע הלילה לבית, אלא צעדים קטנים, ביורוקרטיים. כאן מדברים על משהו שבו ההרס הוא הרבה יותר גרוע. אנחנו מדברים על חיקוק – צעדים שמוחקים את החירות הבסיסית בדמוקרטיה כדי לקדם מפלגה ולקדש קבוצה בשלטון. זה מעשה מתועב, ואני מדבר עליו כי זה ישפיע על כל הדמוקרטיות, כי מה שקורה פה יתפשט גם אליכם.
מי השמאלן? מי השמאלן, הדמוקרט הזה שמדבר על זכויות דמוקרטיות ועל איך דמוקרטיות נופלות? מי? זה קשה, זה לא מהקלים שלי, היו לי "מי אמר למי" קלים. אני אשתף אתכם ביציע: ביבי נתניהו, שאגב, לא יצביע פה היום, נכון? יצביע?
גם ציין חבר הכנסת גדי איזנקוט שהיה סמוך על שולחנו – עמית, שמעת, סמוך על שולחנו כמה שנים – והוא אמר שהוא מנע, ולא רק לא מצביע. אז מי שאמר את זה הוא ביבי נתניהו. הוא נאם נאום באנגלית. התלבטתי אם להקריא את זה באנגלית, ואמרתי: די, מיצינו את הדחקה על סמוטריץ', הבנו, בסדר. אז הוא נאם את זה פה באנגלית מחוץ לכנסת, במרפסת במזנון ח"כים.
עכשיו, אני באמת רוצה להתייחס לנקודה אחרונה – לא, לא יהיה לי זמן, אז אני אגיד משפט אחרון. בסדר, בסדר, כולם ממהרים. האם יהיה מישהו ששנייה יעצור בחודש הזה? בסדר, בסדר, אני יודע. בחודש הזה תהיו קצת גדולים בעם ישראל, תנסו להית קצת גדולים, למי שמקשיב. שר החינוך לא מקשיב. ואגב, אני מניח שחלקכם פה תלמידים, ויש לכם שביתה מחר בבוקר, אני לא יודע אם חלק יודע את זה בכלל. או, אין שביתה? בוטלה השביתה? עיצומים ארבעה ימים? מה? דבר, אתה מדבר אליי בשפת הסימנים. אה, ביום רביעי.
אז בסדר, יש שביתה, עניין שולי. יש שביתה, אין טיולים שנתיים, אין ציונים לבגרות.
היית לארג' במשפט, אתה צודק, מחילה, אני לא יכול להתלונן.
651 מילים של נאור שירי. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.