קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב בראש, חבריי חברי הכנסת, האורחים שהגיעו, משפחות כואבות, ראש מועצת שומרון, גברתי לימור סון הר מלך, אני יודע שההצבעה היום והחוק הזה – הוא בא אליכם ולכם ממקום אותנטי, כואב ומאמין. אני מאמין לכם בתפיסה שלכם של חשיבות ההתיישבות בכלל, שלה אני מסכים, ושל חשיבות ההתיישבות בצפון השומרון, שבה אתם מאמינים. אני יודע את המחיר, לימור, שמשפחתך שילמה ומתיישבים רבים אחרים שילמו. ביקרתי בבית משפחת דימנטמן, אני מכיר את הכאב הגדול ואת האמונה הגדולה, אני חייב להגיד, של המשפחות בחזרה לחומש ובהישארות בצפון השומרון.
אני באמת מאמין שאדם לא צריך להתעלם מעברו, מתפיסותיו, מהאמונות שלו, מהשאיפות שלו. אבל אני גם מאמין שאדם לא יכול להתעלם ממבט אל העתיד ולא רק מבט אל העבר. אני חושב שהחוק הזה, שאני מבין אותו מבחינות רבות – אני גם מכיר את הוויכוחים הפנימיים שבו על מהותו, האם זה רק ביטול איסור הכניסה לשטח או שמא זה מבוא להתיישבות חוזרת. אני אפילו מוקיר את הכנות, לימור, שאת פשוט דיברת על הדברים כהווייתם – חוזרים על מנת להתיישב, לא על מנת לעבור, לא על מנת לטייל, לא על מנת לזכור מקום עבר. להתיישב. אני חושב שבמובן הזה אנחנו חייבים לזכור שבצד העובדה שאני בעד ההתיישבות ואנחנו בעד ההתיישבות ואנחנו מאמינים בהימצאות ביהודה ושומרון ואנחנו מאמינים בהימצאות בבקעת הירדן, אנחנו גם לא יכולים להתעלם מהצורך שלנו למצוא דרך לחיות כאן לצידם של פלסטינים שנמצאים בשטח. אני ראיתי את השר סמוטריץ' מדבר בכנס כלשהו בחוץ לארץ עם מפה שממנה למדתי שאברהם אבינו עשה רק תנועת הגירה מקומית בתוך אותה ארץ ולא מארץ אחת לארץ אחרת. אני חושב שההסטה של חוק ההתנתקות כפי שהוא מוצג כרגע ומה שיבוא בעקבותיו היא בבחינת פגיעה אסטרטגית באינטרסים של מדינת ישראל.
אבל דבר לא פחות חשוב זה שיכולתי משיקולים פוליטיים צרים לעשות סיבוב על הערב הזה ופשוט לא להיות פה. מה היה קורה? המצלמות לא היו מצלמות אותי, החוק הזה היה עובר כמו שאני מניח שהוא יעבור, דעתי לא הייתה מושמעת, והייתי יוצא בסדר. אבל לא. אני מסתכל אליכם בעיניים, ואומר לכם שני דברים: אחד – אני חושב שלא נכון לחזור לצפון השומרון, ולא פחות מזה – לא נכון לנו לוותר האחד על השני. והגם שקשה לחיות עם המחלוקת הזאת, אני חושב שאין לנו ברירה ואנחנו חייבים לחיות עם המחלוקות האלה, וצריכים, על אף שאנו לא מסכימים, לדעת לחיות אחד עם השני, לדעת לחיות אחד בשביל השני.
דווקא מהמקום הזה של הביחד, למרות חוסר ההסכמות, אני בחרתי לבוא לפה בשעה מוזרה זו של היום ולעשות מה שאולי לא הייתי צריך לעשות ואחרים בחרו שלא לעשות, פשוט לא להימצא פה ולהצביע. אז אני קורא לכם ולנו למצוא את הדרך למרות כל חילוקי הדעות, להישאר ביחד, לא לטשטש את ההבדלים האידיאולוגיים בינינו כי זה סתם יהיה זיוף. יש הבדל בתפיסות המדיניות שלנו, אבל לדעת שבכל דרך אנחנו צריכים להישאר ביחד. גם בתוך הסיעה שלי, כמו שאתם יודעים, הדעות חלוקות, אבל אנחנו נמצא את הדרך להיות אחד עם השני לטובתה של כל מדינת ישראל וכל החברה הישראלית.
שנדע רק ימים טובים. אני תמיד מתפלל ושם בכותל פתק אחד, עם אותן מילים כל הזמן: שיבוא שלום עלינו ושנעשה שלום בינינו. מקווה שנמצא את הדרך. תודה.
500 מילים של בנימין גנץ. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.