הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 7), התשפ"ג–2023

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, גברתי השרה, מי כמוני יודע – אני אגיד לך, אדוני, בתור מי שישב בכיסא הזה לאורך יותר מארבע כנסות, כי אם לוקחים את הסגנות זה הרבה יותר – מי כמוני יודע שפרק התודות הוא בסוף, אבל אני לא בטוח אם יהיו לי כוחות נפשיים, כשבעזרת השם החוק יעבור, לבוא ולמסור הודעות חצי פורמליות. אני רוצה להודות מקרב לב לאנשי ועדת החוץ והביטחון, שסייעו מאוד בהכנת החוק – היועצת המשפטית עו"ד מירי פרנקל שור, סגנה עו"ד גלעד נוה ומנהל הוועדה עו"ד אסף פרידמן. יש להם תרומה גדולה, מקצועית, בנוסח ובהצגת החוק הזה לקריאה שנייה ושלישית.

חברי הכנסת, אני רוצה להודות לעוד רשימה של אנשים, שאולי הם כרגע – פרט לאחד או שניים – לא יהיו קשורים להעברת החוק היום. חוץ מעבדכם הנאמן, חבר הכנסת דאז יולי יואל אדלשטיין ודהיום, אני רוצה להודות לדוד לוי, לאה נס, חיים כץ, גלעד ארדן, גילה גמליאל, אהוד יתום, עוזי לנדאו, נעמי בלומנטל, משה כחלון, מיכי רצון, מיכאל גורלובסקי, שכונו אז "המורדים". אני רוצה להודות גם לשני חברי כנסת נוספים, גדעון סער וראובן רובי ריבלין; הם לא כונו "מורדים", אבל הם הצביעו יחד איתנו נגד חוק ההתנתקות בעקביות וביסודיות, כמו גם השר נתן שרנסקי, שלא היה חבר כנסת, היה רק שר, והתפטר מתפקידו כי לא היה מוכן לשבת בממשלה שמעבירה את חוק ההתנתקות.

אני רוצה גם לומר שיש עוד קבוצה של אנשים שבלעדיהם אני לא בטוח שהיה צורך או מוטיבציה להביא את הצעת החוק הזאת. חלק מהם נמצאים איתנו היום ביציע – – –

נציגי משפחות – – –

איך, אחמד, פעם אמרת לי באיזה נושא, כשהייתי יושב-ראש: אתה לא יודע עד כמה זה כואב לי, לכן התנהגתי קצת לא טוב. אז אתה לא יודע עד כמה זה כואב לי, אז תן לי בבקשה לדבר בשקט. משפחות – – –

פשוט התנהגות לא של בן אדם, אני אגיד לך.

משפחות של מגורשים מיישובי צפון השומרון, שחלק מהם – נציגים שלהם נמצאים איתנו כאן ביציע, בהובלת ראש המועצה האזורית שומרון חברנו יוסי דגן, רעייתו אוריה, שנמצאת איתנו כאן. אני אזכיר עוד שם אחד, של נציג המועצה לענייני צפון השומרון, בני גל, שבשמו אני אבקש סליחה מחברי הכנסת שאולי הוא שיגע אותם בימים האחרונים. אבל הכול – איך תמיד היו אומרים לנו בציניות בוועדת החוקה, אתה זוכר, חבר הכנסת גדעון סער? על כל דבר שהעלינו היו אומרים לנו: זה לתכלית ראויה. אז עכשיו אני אגיד בלי ציניות: כל ההצקות היו לתכלית ראויה.

חברי הכנסת, אני אעבור לחלק הפורמלי, שאני, ודאי כיושב-ראש ועדה שמציג את החוק לקריאה שנייה ושלישית, חייב להציג בפני מליאת הכנסת. אני מתכבד להציג בפני הכנסת את הצעת חוק יישום תוכנית ההתנתקות (תיקון מס' 7), התשפ"ג–2023. ההצעה הזאת היא מיזוג של הצעת חוק שלי עם עוד קבוצת חברי כנסת ושל חברתנו חברת הכנסת לימור סון הר מלך.

בחודש יוני 2004 קיבלה הממשלה השלושים את החלטה מס' 1996, שעסקה בתוכנית ההתנתקות. בהחלטה נקבע, בין היתר, כי ישראל תפנה את כל אזרחיה ומתקניה הצבאיים משטח רצועת עזה ומארבעת היישובים באזור צפון השומרון: גנים, כדים, חומש ושא-נור. כדי ליישם את התוכנית נחקק חוק יישום תוכנית ההתנתקות, התשס"ה–2005. בסעיפים 23 עד 27 לחוק נקבעו הוראות בעניין הגבלה ואיסור כניסה ושהייה של אנשים בשטח המפונה החל ממועד מסוים; הסמכת כוחות הביטחון למנוע כניסה לשטח המופנה והוצאת מי ששוהה בו בניגוד לחוק; הוראות עונשין בנושאים אלה. בנוסף, בסעיף 28 לחוק נקבעו הוראות העוסקות בביטול הזכויות במקרקעין של ישראלים בשטח המפונה החל מיום הפינוי. בסעיף 30 לחוק נקבעו הוראות בנושא מיטלטלין, המאפשרות למדינה לפנות מן השטח האמור מיטלטלין שנחזים ככאלה שהיו בחזקת ישראלים לאחר מועד הפינוי.

לעמדתנו, לאחר חלוף השנים ולאור המציאות המשתנה, אין עוד הצדקה למנוע כניסה ושהייה של ישראלים בשטח המפונה בצפון השומרון או למנוע את הכנסתם של מיטלטלין לשטח זה בידי ישראלים. לפיכך, מוצע לקבוע כי סעיפים 23 עד 27 וסעיף 30(ב) לא יחולו עוד על השטח המפונה בצפון השומרון. כמו כן, מוצע לקבוע כי סעיף ביטול הזכויות במקרקעין, סעיף 28 לחוק, לא יחול על זכויות שיתגבשו בשטח בצפון השומרון החל ממועד פרסומו של חוק זה – תיקון מס' 7. כלומר, אומנם זכויות במקרקעין שהיו בעבר לישראלים בשטח המפונה לא מוחזרות באופן רטרואקטיבי, אבל מתאפשרת הקצאה עתידית של זכויות אלה, כפי שנעשה בכל קרקע אחרת בשטח C, בכפוף להוראות הדין באזור. הלכה למעשה, בעקבות הצעת החוק המונחת בפניכם מעמדם של השטחים המפונים בצפון השומרון יהפוך מבחינת הדין הישראלי לזהה לזה של שטחים אחרים שבאזור יהודה ושומרון בשטח C המצוי בשליטה ביטחונית ואזרחית ישראלית.

לבסוף, לנוכח כל השינויים האמורים, מוצע גם לתקן את שם החוק כך שהוא ייקרא "חוק ההתנתקות והפיצויים לנפגעיה", במקום "חוק יישום תוכנית ההתנתקות".

במהלך הדיונים בוועדת החוץ והביטחון נשמעו הערות רבות של חברי כנסת גם מן האופוזיציה, ושל משרדי ממשלה, גורמי ביטחון, של ארגונים אזרחיים ושל היועץ המשפטי לוועדה. חלק מן ההערות קיבלנו וכללנו בנוסח המונח כעת לאישורכם. להצעת החוק הוגשו הסתייגויות. אבקש מחברי הכנסת לדחות את כל ההסתייגויות ולאשר את הצעת החוק בקריאה השנייה והשלישית.

שאלו אותי הרבה מאוד אנשים, כאלה שפחות מסכימים עם הצעת החוק: למה החלטת להגיש את ההצעה? אני, לפני הגירוש לא הייתי בצפון השומרון, אני גרתי במושב גדיד בגוש קטיף. בהתקרב יום הפינוי, שכידוע היה תשעה באב, התושבים התחילו לארוז. גם אני, אבל אני הייתי סך הכול איזה חודשיים שם, לא היה לי הרבה: ארגז-שניים, מתלה של מדי א' בשביל הכנסת, ובתשעה באב, בצום, בחום של גוש קטיף, ישבתי לי ליד הבית שלי והסתכלתי על המשפחה ממול, השכנים שארזו. ופתאום באמצע האריזות הבן שלהם, שהיה צעיר, לא ילד, צעיר, רץ לצד שלי של הכביש – מושבניקים, אתם יודעים הם לא כאלה שיושבים אצל פסיכולוג, מדברים על הבעיות שלהם, מספרים מה קשה להם – נפל על צווארי, התחיל לבכות ושאל אותי: אבל למה, יולי, למה? למה הם עושים לנו את זה? 17.5 שנים אני מחפש תשובה לאותו בחור, הוא כבר מזמן לא בחור צעיר. 17.5 שנים אני מחפש ולא מוצא תשובה. אני לא בטוח שהצעת החוק הזאת, כשתאושר בעזרת השם בקריאה שנייה ושלישית, תיתן לו תשובה. לפחות אני אגיד משהו – שאולי התחלנו להשיב, הפסקנו רק להשפיל מבט כשהמפונים אומרים לנו: מה עשיתם? מה עשיתם? מה עשיתם? התחלנו לעשות משהו חוץ מלבקש סליחה ולדבר על המצב האבסורדי של אותו גירוש.

אני מבקש מחברי הכנסת לאשר את הצעת החוק. תודה רבה, אדוני היושב-ראש.

תודה רבה, אדוני היושב-ראש. תודה לכל הדוברים. קודם כול, בגלל ההתרגשות כשעליתי להציג את החוק, שכחתי לומר תודה מקרב לב לשותפה האמיתית לאורך השנים, השרה דהיום אורית סטרוק, שאני רוצה לומר בצורה חד-משמעית: בלעדייך – – –

לא, את זה אמרתי. בלעדייך, אני רוצה לומר לך, אורית, בלעדייך אני לא בטוח שהיינו מגיעים לרגע הזה, עם כל הפעילות שעשית בממשלה – מה שאנחנו עם לימור היינו צריכים לעשות בכנסת, את היית צריכה לעשות בממשלה במקביל. באמת תודה לך מקרב לב.

חבריי חברי הכנסת, משהו שקשור ולא קשור לחוק, אבל אני לא יכול שלא להזכיר את זה ביום הזה שהוא בשבילנו – אני בטוח בשבילך, לימור – חגיגה מהולה בעצב וכל מיני תחושות. אז אני רוצה לקחת רגע ולמסור את תנחומיי למשפחתו של אור אשכר, שנפצע בפיגוע המתועב והפחדני בדיזנגוף ומת היום מפצעיו. אימו של אור, נטלי, ספדה לו היום ואמרה: כבה לנו היום אור נדיר באיכותו, שהרעיף רק טוב, אהבה ונתינה על כל מי שנקרה בדרכו. אור, איש הברזל שהתגייס לגבעתי ושירת כלוחם בפלחה"ן, נלחם ימים ארוכים בפציעתו, ומשפחתו של אור בחרה להמשיך את האור ולתרום את איבריו כדי להציל חיים אחרים. יהי זכרו ברוך.

ולמה אמרתי שזה אולי גם קשור לחוק? זה לא רק הרצון שלי, ודאי, להשתתף בצער של עוד משפחה מהמשפחות נפגעות הטרור. דיברנו על זה גם בוועדה במהלך הדיונים. אני כן מאמין שהצעת החוק הזאת, לא ברגע קבלתה ולא למוחרת, תעזור לנו, תעזור לכוחות הביטחון שלנו, להילחם בטרור באזור אולי הכי קשה מבחינת קיני הטרור, אזור צפון השומרון, כי מה לעשות, 200 אולי או 150 השנים האחרונות מוכיחות פעם אחר פעם שאי-אפשר להגיע לשליטה ביטחונית אפקטיבית אם אתה לא מגן גם על האוכלוסייה האזרחית.

אני רוצה להתייחס לעוד נושא. העלה חבר הכנסת גלעד קריב את העניין של הפרוצדורה. טוב, אפשר להיות לא מרוצים ממשהו, אבל דווקא משום שזאת הצעת חוק שלי ודווקא משום שיש לי יחס מאוד אמוציונלי ודאי לנושא הזה, אני לא מנסה להסתיר את זה, דווקא משום כך הקפדתי על כל התהליכים בוועדה. קיימנו מספר דיונים. על פי בקשתו של חבר הכנסת קריב הוזמנו כל מיני ארגונים, נקרא להם ארגונים אזרחיים, ששמענו את דעתם. קיימנו בוועדה דיון סגור, דיון חסוי, עם כל הגורמים הרלוונטיים, כולל גורמי ביטחון. שמענו את דעתם, ולאחר מכן קיימנו דיון נוסף עם חברי כנסת. ומכיוון שהיו עוד אנשים ועוד ארגונים שלא הגיעו לדיון הראשון, נתנו גם להם להביע את דעתם. לכן, בכל העניין של התהליך אני לא חושב שמאן דהוא יכול לבוא בטענות.

ודבר אחרון שאגיד – אני עוד פעם שומע את העניין של התחום המדיני; הנזק המדיני. קודם כול, אני רוצה לומר לכם: מעל הדוכן הזה, אנשים לכאורה רציניים, לכאורה בוגרים, לכאורה מלומדים, דיברו בשיא הרצינות על התועלת המדינית הענקית שתביא לנו תוכנית ההתנתקות. נו, איזה נזק אנחנו חטפנו בתחום הזה. היום אני רוצה לומר – אתם יודעים מה? לא היום.

זה כהוכחה למה שאמרתי כרגע לחבר הכנסת קריב: התקיים דיון בוועדה. הסתבר במהלך הדיון שלא היו שום פניות משום גורם זר – לא מארצות הברית, לא מן האיחוד האירופי ולא מאף אחד על הצעת החוק הזאת. לאף אחד מאף אחד. מאז, יש מאמץ כבר כמה ימים לעניין גורמים בין-לאומיים בהצעת החוק הזאת. היום בטלוויזיה בכוח, בכוח, ניסו להוציא מיועץ של נשיא ארצות הברית איזושהי התייחסות. הוא פשוט התעלם מן השאלה. לא הולך, נו. לא הולך.

עם כל מה שכנראה קורה לנו בכל מיני תחומים, הצעת החוק הזאת לא מעניינת גורמים רלוונטיים בחוץ לארץ. אז, בואו, כמו שאמרתי, אני לא רוצה לבייש אף אחד. אני זוכר אילו גורמים בדיוק סיפרו לנו אז – גורמים רשמיים ומקצועיים לכאורה על התועלת המדינית. אז בואו נעזוב את זה בצד. גורמים בחוץ לארץ יודעים לפנות אלינו טוב מאוד כשזה באמת נושא שמעניין אותם.

לכן אני מבקש עוד פעם מחברי הכנסת: שמענו כאן הנמקת הסתייגויות. אני מבקש להסיר את כל ההסתייגויות ולהצביע על החוק כפי שהגשנו אותו מטעם הוועדה בקריאה שנייה ושלישית. וכן, אין שום ויכוח ביני לבין חברתי חברת הכנסת לימור סון הר מלך. אני הקפדתי ואמרתי את האמת: הצעת החוק הזאת מטפלת בענייני כניסה ושהייה בצפון השומרון. בעזרת השם, אני מאמין, ועוד רבים כמוני מאמינים, שתחודש ההתיישבות היהודית באזור, ושחלק מהאנשים, שיושבים כאן ביציע, יוכלו לחזור לאותם יישובים שהם כל כך אהבו ופונו משם בכוח, ללא כל תכלית ראויה. תודה רבה.