הודעת הממשלה על העברת סמכויות משר לשר

שלום, בוקר טוב, אדוני היושב-ראש, חברותיי וחבריי המשכימים או המאחרים בנשף, אתם תמשיכו לנמנם לכם בעיניים עצומות ואני אפנה לתלמידים ולתלמידות בערוץ הכנסת שאולי מקשיבים לנו בשיעור.

לא, אתה יודע, מצלמות.

בשיעור הקודם, חברות וחברים, דיברנו על הדואליות שמתקיימת בדמוקרטיה מהותית. דיברנו על כך ששלטון הרוב הוא דבר נכון ובלבד שהמיעוט מרגיש בבית. השילוב הזה הוא מחויב, ובדמוקרטיה מהותית אכן השלטון, נציגי הרוב, דואגים לכך שהמיעוט ירגיש בבית.

וכעת נבאר ברשותכם עיקרון נוסף ונבער מהשיח טעות נפוצה: בדמוקרטיה המהותית יש מחסום לשליטה בלעדית של הרשות המבצעת, קרי, הממשלה, ראש הממשלה בדמוקרטיה פרלמנטרית או הנשיא בדמוקרטיה נשיאותית. המחסום יכול להיות חוקה, יכול להיות ממשל על-פדרלי או יבשתי, בית תחתון ועליון וכמובן בתי המשפט, כלומר בדמוקרטיה מהותית אין דבר כזה 100% של שליטה או של יכולת ביצוע של הרוב. גם אם נאמץ את הטענה המתחכמת ש-64 מנדטים קיבלו מהציבור 100% של אפשרות לשלוט על הרשות המבצעת והמחוקקת לכל עניין ולכל גחמה, הרי שזאת רק מחצית מהתמונה בדמוקרטיה מהותית. התמונה המלאה היא שמשטר דמוקרטי הוא אחדות של ניגודים, הוא מאזן כוחות. שימו לב – ופה תלמידות ותלמידים, צריך להיכנס להקשבה – הוא אחדות שילוב בין נבחרים, בהחלט נבחרים, לבין אנשי מקצוע; כשרוצים לסנוט בהם מעט אז אומרים "פקידים". כלומר, ממשלה ורוב פרלמנטרי לא זכאים בדמוקרטיה מהותית להחליט ולבצע ככול העולה על רוחם, יש לכך הגבלות עליהם – ממונים הממונים, אלה שלא נבחרים. הממונים, יש להם מקום, אלה שלא בוחרים בהם בבחירות ארציות. יש להם מקום חשוב.

כן, אז אני רק מסיים, ברשותך, אדוני היושב-ראש. אני אתן רק דוגמה אחת מבין שלל הדוגמאות: הנבחרים, למשל, אנחנו - -

- - מקצים משאבים לבתי חולים, אבל אין להם מקום בקביעת הפרוצדורות הרפואיות - -

- - והדוגמה השנייה – ובזה אני אסיים - -

- - אני אומר שהנבחרים מחוקקים והשרים מתקנים תקנות - -

- - והשופטים במשטר דמוקרטי מוודאים שהתקנות - -

- - בעל פה ובכתב שומרות על כבוד האדם ועל זכויות המיעוט. תודה רבה.