קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב ראש, חברות וחברי כנסת נמרצים ורעננים. יואב קיש, אתה לא תגיע לשעת אפס בכיתה.
תראה, אדוני היושב-ראש, אתה מקשיב למה שהחבר'ה אומרים, ונראה שזה מדינה בתוך מדינה, ואנחנו מנסים להסביר עד כמה שהחצי השני הוא עוכר ישראל ובוגדים גדולים.
מסכים עם כל מילה. אני מסכים עם כול מילה, אבל כמו שמנחם בגין היה אומר: גם את המובן מאליו צריך להגיד כל פעם. זה הסיפור. ולכן, אני מאוד מזהיר מהתופעה הזאת שבלהט הוויכוח הפוליטי אנחנו מוצאים את עצמנו מטילים דופי במי שלא חושב כמונו. ולכן אנחנו לא צריכים להסביר שמי שלא חושב כמונו הוא עוכר ישראל. אנחנו צריכים להקפיד ולסמן גבולות מאוד מאוד ברורים, והגבולות האלה נחצים. ושר החינוך, אדוני, כשאתה עולה לכאן, היה זהיר בדבריך כשאתה מטיל דופי במיליוני אנשים שלא חושבים כמוך, ומייד מחשיד אותם שהם פועלים לא מתוך האידיאולוגיה שלהם אלא שיש איזה גוף שטני שמפעיל אותם. זה בדיוק המקום שבו אנחנו עוברים את הגבולות.
אז אתה לא מתווכח עם שר כזה או אחר, אתה מתווכח עם עיקרון חשוב מאוד, שהוא הליבה של הקיום שלנו כאן. מותר לאנשים לחשוב שאתה טועה ומותר לאנשים לחשוב שאני טועה וכולנו טועים. בין זה לבין לעמוד כאן כשרים, ולהגיד שהחצי השני, ה-BDS מממן אותו וה-V15 מממן אותו – כשאני נוסע לחו"ל איתך ומישהו מעז להגיד את זה, אז אין ליכוד. אני פה כבר 11 שנים. לעמוד במיאמי מול קבוצה של יהודים, אנשי שמאל קיצוניים אמריקאים – עמדנו כתף אל כתף להגן על המדינה הזאת. ואת זה אנחנו מאבדים. לא היו שם לא ליכוד ולא יש עתיד ולא מרצ ולא העבודה. לא הרשינו לאחד לדבר בגנותה של המדינה. תשמרו על זה. ואתה מצווה בזה, כי אתה שר החינוך, יותר מכולם. תודה.
273 מילים של מאיר כהן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.