תודה רבה. אדוני היושב-ראש, חבריי השרים, חברי הכנסת, שאל חבר הכנסת סער, למה בכלל צריך את ההעברה הזאת? והתשובה מאוד פשוטה. בזכות ההעברה הזאת, מאי גולן שרה. זה לא עניין של מה בכך, חבר הכנסת סער. למה? כי חבר הכנסת מקלב, לא היה לו מספיק להיות סגן שר במשרד התחבורה, אחראי על נושאים שקשורים לציבור החרדי, הוא רצה להיות אחראי גם על שורה של נושאים שנמצאים במשרד לשוויון חברתי. אז אומנם, אם כבר מפרקים את המשרד לשוויון חברתי לכמה חתיכות, יכלו להעביר את זה למשרד התחבורה, אבל בשביל מה לעשות את זה כל כך פשוט? העבירו את החלקים האלה דווקא למשרד ראש הממשלה. על כן, חבר הכנסת מקלב סגן שר בשני משרדים, במשרד התחבורה ובמשרד ראש הממשלה, שהולך להיות אחראי על הענייניים האלה.
ברור.
לא, יש לזה השלכות יותר מרחיקות לכת. בגלל שהוא תפס את הפוזיציה של סגן שר במשרד ראש ממשלה, זה חד גדיא. מאי גולן, לא הצליחו למנות אותה לסגנית שרה, כפי שדיברת על כך פה, בצדק, חבר הכנסת סער, ולכן נאלצו למנות אותה לשרה, ולה יהיה כבר צוות שלם. לכן זה לא סיפור של שני צוותים.
זה סיפור של צוות שגורר צוות שגורר צוות. אבל אני חייב להגיד, דבר אחד נראה לי נורא מוזר, חבריי. פעם, ראש הממשלה הנוכחי היה אומר: תהיו כחלונים. אני לא מבין את חברי סיעת הליכוד שעדיין לא שרים, אתם פשוט פראיירים. גלית דיסטל לא הייתה צריכה להיות שרה; התעקשה, נהייתה שרה ועכשיו אפילו התקדמה לשרת ההסברה. מאי גולן הייתה צריכה להיות סגנית שר, לא הצליחו למנות, התעקשה, הפכה לשרה.
גם זה נכון. ולכן, חברי כנסת של הליכוד שבטעות נשארו עדיין חברי כנסת, הם פשוט פראיירים. תהיו מאי גולן, תהיו גלית דיסטל, כולכם תהיו שרים. פעם הייתם כחלונים, עכשיו אתם צריכים להיות מאי גולן. יש עוד הרבה כיסאות סביב השולחן הזה. הרי ממילא פתחו פה עוד שולחן. כדי לא לפתוח שולחן בפנים, הממשלה משתמשת בשולחן מאחור.
כבר חילקו את זה לשלושה חלקים, חבר הכנסת סעדה. המשרדים שאני הייתי בהם, כבר חילקו אותם לשניים ולשלושה. אין מה לעשות. ולכן, אלה שעדיין לא מונו לשר הם בעיניי פראיירים, תלמדו ממאי גולן איך עובדים.
כולכם תהיו מאי גולן, כולכם תהיו בממשלה ואנחנו נחזור פה לעוד השבעות ועוד השבעות ועוד השבעות, כי כל אחד יכול. המסר מאוד מאוד פשוט, כל אחד יכול.
עוד מעט גם כולם יתפטרו בנורבגי ויבוא לציון גואל. לכן, בסופו של דבר, המסר פה הוא אחד: תהיו מאי גולן, תהיו שרים. תודה רבה.
389 מילים של זאב אלקין. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.