הודעת הממשלה על צירוף שרה לממשלה

קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה

כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה – משהו קרה לדוכן. נכון? רק אני שמתי לב לזה? אני אקפיד לא להישען עליו.

תראה, יש לנו את כל הלילה פה. אני לא יודע אם הוא יחזיק מעמד. האמת שתכננתי ככה לדבר קצת על דברים אחרים, אבל ראיתי שהשרה המיועדת מאי – גם המשפחה שלך פה – אז אני חושב שגם ככה בטח ישבתם ושמעתם נאומים חוצבי להבות, שבטח ובטח לא קשורים למינוי, או לחגיגיות המסוימת.

זה כן. אני נותן את ההקדמה. אז אני אומר, אני לא אחזור –אני פשוט לא אדבר על מה שתכננתי לדבר. אני אאחל לכם גם מזל טוב. אני בטוח שאתם מתרגשים, ותכלס המון ממה שאנחנו עושים, יש לחלקנו את הזכות לתת להורים שלנו, למשפחה, להיות גאים. במובן הזה, אני חושב שזה משהו שנמצא בתוכנו, נכון? את הרצון הזה להראות, שיהיו גאים, להוכיח. אז אמרתי: טוב, אז אני לא אדבר פוליטיקה hardcore, וקראתי קצת עלייך. אני מודה, אנחנו ככה בצחוקים שלנו מאחור, אבל אנחנו לא באמת מכירים.

היה לי קטע כשעזבתי את העירייה – מישהו הלביש לי איזה פוסט שכתבתי לפני איזה עשר, 12 שנים, על ראש העיר, על זה שהיה מלא פקקים. אז כתבתי לו שם: אמן שתיתקע בפקק כל החיים שלך, משהו כזה. הייתי עצבני באותו ערב. ואז אמרתי: טוב, אז אני אעשה אותו דבר לך. נעשה לך קצת פדיחות. אז מה שהספקתי לראות זה את הבלוג של מאי – את זוכרת שהיית כותבת? "החיים על פי מאי". בלוג החיים על פי מאי. קודם כול לא עדכנת את אתר האינטרנט די הרבה זמן.

לא, אני יודע שאת עסוקה. אבל עכשיו, אני אכניס לך עקיצה קטנה. עד שיהיה לך תיק, תני על זה עבודה, כי עכשיו את שרה בממשלה. זה היה בקטנה לגמרי. עכשיו, מה שאני שמתי לב, ב-40 שניות שנותרו לי, זה שוואללה, לא השתנית הרבה, שזה דבר חיובי, לפחות נראה לי. את רוצה שאני אקריא קצת? כתבת פה דברים מצחיקים, שזה הזכיר לי, באמת, את הדברים שאנחנו כותבים.

עשור, בדיוק. עשור. ב-7 בדצמבר 2013 כתבת דברים. קודם כול אני גדול ממך בשנה ויומיים. את ב-3 במאי, נכון? אף פעם לא חשבתי על זה שאת במאי. אז השאלה הראשונה המתבקשת הייתה צריכה להיות: מתי במאי? אני ב-1 במאי.

אני מסיים. טוב, אני אקריא?

מה, אירוע חגיגי. משפט. אני אעשה את זה ממש מהר.

לא. חס וחלילה. ממש לא. זה מחמיא לה, ודווקא מראה את - - -

האמת שזו פסקה. אני לא יודע. לא נעים ככה לשקר, אז אני לא אקריא את זה. אבל אני ממליץ לכולם להיכנס לבלוג החיים על פי מאי, וזה יהיה הרבה יותר רלוונטי.

אני אראה לך כשאני ארד מפה.

שמע, זה בדיוק אותו דבר. אתם לא שומעים לי, התקשורת. אני לא בובה שלכם, לא כלום. המציאות שלי כל כך - - -

לא. יש פה מהקהל. עכשיו זה מתבקש.

אני חייבת לציין שיש לי יחסי אהבה ושנאה עם פייסבוק. מצד אחד, אני מודה לשם עליו כל יום, כי בתור מי שמאמינה, כל דבר קורה בסיבה. אני יודעת שגם הפייסבוק פה בגלל סיבות, ואחת הבולטות והחשובות מבחינתי בעולם המודרני של היום היא התקשורת – כבר אז יצאת עליהם –אותה תקשורת שמייצרת ידיעות ובונה דעת קהל. תקשורת שמאכילה בכפית די מלוכלכת ולא נקייה את התינוקות השבויים שלה. בהצלחה, מאי. כדאי שתמצאי תיק מהר, כי ואללה, לא בסדר שר ללא תיק.