כבוד היושב-ראש, כנסת נכבדה, אני שמחה, כבוד היושב-ראש, שאתה זה שנמצא עכשיו, כי אני עדיין נושאת בליבי ובמחשבותיי את כל מה ששמעתי היום בוועדה למתמודדי נפש. הצטערתי לשמוע היום – אני רק אעדכן. התקיימה ועדה לגבי שיקום בקהילה ודיור במסגרות תעסוקה למתמודדי נפש, והגיעו נציגים ממשרד הבריאות ומהביטוח הלאומי, מהרווחה, ובאמת היינו אמורים לקבל נתונים פחות או יותר על מצבם של מתמודדי נפש, איך בעצם הם מקבלים את סל השיקום שלהם ואת הקצבה שלהם. והתקשיתי מאוד לשמוע שפחות מ-50% מהמתמודדים בכלל ממצים את הזכויות שלהם – לא בגלל שהם לא רוצים, אלא משום שהם לא יודעים.
להזכירכם, מתמודדי נפש צריכים תמיכה ומעטפת, ואנחנו בבית המחוקקים הזה צריכים להגן עליהם, לספק להם את כל הצרכים – שתהיה להם מעטפת, מנטורים שייקחו אותם, דיור הולם – כי לא יעלה על הדעת שאנחנו, בחברה שלכאורה מתיימרת להיות חברה מתוקנת ובעלת נתינה, לא מסוגלים להכיל ולספק את הצרכים הספציפיים למתמודדי נפש.
חשוב לי לומר שאני מוטרדת גם מהידיעה שלפיה כ-12 מועדונים של אנוש – שעמותת אנוש מספקת למתמודדי נפש את המעטפת החברתית – עתידים להיסגר או לפחות עומדים על הכוונת להיסגר בגלל חוסר תקציב. מבחינתי, ואני מניחה שמבחינתנו, יש צורך למנוע את זה בכל דרך שהיא, כי זו חובתנו כלפיהם.
שמענו נתונים על חוסר בכוח אדם, אבל מה שהטריד אותי יותר זה שהרגשתי שאין סנכרון בין המידעים של משרד הבריאות והביטוח הלאומי, מה גם שמתמודדי נפש מקבלים 40% קצבה ואת השאר הם מקבלים באמצעות סל שירותים. אז תחשבו שיותר מ-50% לא מקבלים את הסל, ואז הם צריכים להסתפק במועט. אני ארצה לקדם – כבוד היושב-ראש, שכשמדובר במתמודדי נפש לא יעלה על הדעת שהם יעברו מסכת ועדות מטלטלת ומתישה. לשיטתי – ואני מניחה שגם אדוני יחשוב כך – יש צורך לתת להם קצבה מלאה, ותוך כדי, באותו מעמד, שייקחו את הסל ואת ההגנה ואת המעטפת שלהם. תודה רבה, אדוני.
294 מילים של דבי ביטון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.