קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, אחד היתרונות באופוזיציה הוא שנואמים הרבה – מה שהיה חסר בשנה וחצי האחרונות. אז אני אומר את אשר על ליבי. קודם כול, אני רוצה לברך את המשפחה של מאי גולן. אני רואה פה אנשים מקסימים. אני רואה פה את מושיקו מאיחוד והצלה, שעושה עבודה מדהימה למען הארגון, ואת צ'ארלי, שהוא מקדם חברתי מנתניה. אני מאחל לכולכם הצלחה – והאימא היקרה, כמובן.
אדוני היושב-ראש, אתם זוכרים את התקופה של הקורונה? אתם זוכרים שעמדנו במרפסות ומחאנו כפיים ובירכנו את הרופאים? אתם זוכרים את הימים שבהם קראו לרופאים, בזמן הקורונה "המלאכים והמלאכיות"? כמה זה היה חשוב, כמה חיבקנו אותם וכמה רצינו להגיד להם תודה? אז משהו קרה בשבוע שעבר. פה, בבניין הזה, כנסת ישראל, היה מאוד חשוב לרוץ, להעביר חוקים שערורייתיים ונורבגיים, חברי כנסת ושרים וכל הכנסת כמרקחה, ורק שכחו דבר אחד מאוד מאוד חשוב, מושיקו היקר: בשבוע שעבר היה יום הרופא הבין-לאומי. בכל פרלמנט בעולם ובכל מקום בעולם עמדו ובירכו את הרופאים והרופאות היקרים, המלאכים והמלאכיות שלנו, שדואגים לנו יום-יום, ופה בכנסת זה נשכח. זה לא היה מספיק חשוב.
אז אני אגיד לכם למה זה היה חשוב לי לעלות ולדבר על זה מהלב. אני בן לשני רופאים, אבא רופא מרדים, ואימא רופאת ילדים. כמו שאתה יודע, עלינו מליטא בשנת 1972. אני יודע שאני לא נראה כזה, אבל אמיתי אמיתי אמיתי, עליתי מליטא. אבא היה כל היום בבית חולים, וכילד אני רוצה להגיד לכם שלגדול בבית של רופא שנמצא כל היום בחדר הניתוח זה לא פשוט. אימא רופאת ילדים צדיקה. אם מדברים על מלאכית, אימא שלי היא המלאך. היא הייתה רופאה בנתניה בקופת חולים אום חאלד, כשהמקום הכי קשה לידה – שכונת שיכון סלע. בלילות היא הייתה יוצאת מהבית ומטפלת באנשים שלא היה להם, שהמקרר היה ריק, והייתה חוזרת באמצע הלילה. אבא שלי לפעמים היה שואל אותה: נו, כמה גבית? היינו עולים חדשים – שקל לא לקחה אף פעם. כזו הייתה, מלאכית כרופאה וגם לא כרופאה.
אז אני רוצה להגיד לאנשים שיושבים פה, גם בקואליציה, בעיקר לקואליציה: הלו, חוץ מכל ה-32 שרים, סגני שרים ועוד ועוד ועוד, החוקים המשוגעים והבלגן המשפטי, יש פה מדינה. יש פה מדינה לנהל. איפה שר הבריאות? מילה לא אמר על זה, מילה לא אמר על נושא יום הרופא – לא ציין את זה. חיפשתי. אפילו ציוץ קטן לא היה.
משפט אחרון לסיום – כמו שאני נוגע לנושא הרופאים, יש פה גם משרד חינוך שצריך לטפל בו, משרד שיכון שצריך לטפל בו, למרות שחושבים שאין פה בעיה בדיור וכן הלאה וכן הלאה. תתעוררו. תתחילו לנהל את המדינה. תודה.
404 מילים של סימון דוידסון. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.