קישורים לקטעים: מעבר ביניהם בחיצים למעלה ולמטה
אדוני היושב-ראש, כנסת נכבדה, כבוד השרים – השרה מאי גולן, נכון? עוד לא מונית לשרה. אני מניח שכבר עברת הרבה צחוקים על זה שאת שרה בלי תיק שרה, שרה בלי איזה תיק.
אני חייב להגיד שבהיסטוריה של מדינת ישראל היו אנשים מכובדים שהיו שרים בלי תיק. את יודעת מי הם?
רגע, שנייה. פרה-פרה, לפני מנחם בגין.
תיק-תיק. הראשון היה פנחס לבון, שהוא בעצם היה שר ללא תיק – כך לפחות אני למדתי – אבל כן הייתה משמעות כשהוא נכנס לקבינט המדיני-ביטחוני, למרות שלא נמצא לו תפקיד.
אז התפקיד הבא שלו, אחרי שהוא היה שר ללא תיק, היה שר ביטחון. אנחנו גם זוכרים את כל ההיסטוריה של פרשת לבון, שזה בעצם בפרשה. אז א. זה מה שנקרא חבורה טובה.
השר הנוסף שהיה שר ללא תיק היה מנחם בגין, ראש הממשלה, שהוא במקרה היה ראש הליכוד. הרבה אנשי ליכוד עדיין נזכרים בו. טוב שכך. טוב שאתם נזכרים במנחם בגין.
אמרתי: לא כולם, אבל חלקם. יואב קיש הסתכל עליך אפילו – יש לו, נראה לי, בטח מה להגיד.
מתי מנחם בגין הצטרף? השר לשעבר אביגדור ליברמן לא פעם הזכיר אותו. הוא הצטרף אחרי מלחמת ששת הימים.
לפני מלחמת ששת הימים. בזמן המלחמה הוא היה בתוך הממשלה בשביל לחזק את הממשלה מהאופוזיציה.
מנחם בגין אמר: אני לא רוצה לקבל תיק. בכוונה אני לוקח שר ללא תיק. איך הוא אמר? בשביל לא ללכלך את ידיי – זה המשפט שלו. זה היה מתוך אידיאולוגיה. הוא לא נסע הביתה, הסתגר בבית ואמר: תתקשרו ותגידו שאני הולך לקבל שר בלי תיק.
בנו, בני בגין, שדרך אגב מאוד חסר במשכן, חברנו בני בגין. דרך אגב, לא מזמן שוחחתי איתו ושאלתי מה שלומו. גם הוא היה שר בלי תיק. נדמה לי שבני בגין הכניס את המושג החשוב שר בלי איזה תיק – נכון, אדוני היושב-ראש? אתה פה ותיק בבית הזה, לא?
אז קודם כול – היא לא מקשיבה להיסטוריה של מדינת ישראל, אבל לא משנה. אה, למה אתה מצביע לי – אני נותן פה שיעור היסטוריה. אם זה שיעור תורה או היסטוריה, אז השעון צריך להיעצר.
שני אנשים נוספים שהיו גם שרים ללא תיק.
אתה רוצה הביתה, נכון? תמשוך כמה חוקים ותלכו הביתה. מה הבעיה?
את לא מנהלת את הישיבה. את נכנסת לממשלה – לא נכנסת להיות סגנית יושב-ראש הכנסת.
אבל שני שמות נוספים אני רוצה להגיד.
יש אחוות סגנים, אז זה בסדר. צחי הנגבי ואריק שרון גם היו בחבורה של שרים מכובדים. אז גם תפקיד שר ללא תיק זה תפקיד מכובד, אבל מה שחשוב זה מה שיבוא אחרי זה. זה מה שחשוב וזה מה שקובע.
412 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.