עמיתיי חברי הכנסת, אני מבקש לדבר ולחבר את פרשת השבוע, חברי דודי אמסלם, למפגינים. כמובן שהפעם אני מדבר בשבחם של המפגינים שיצאו במוצאי שבת לרחובות, אבל אני מדבר בשבחם של מפגינים בכלל, של אנשים שאכפת להם והם מוכנים לעשות מעשה בשביל האכפתיות הזאת. משה רבנו, השבוע, הכתיר אותו הקדוש ברוך הוא למנהיג עם ישראל. מה אנחנו יודעים עליו לפני הוא הוכתר כמנהיג? ששלוש פעמים הוא ראה עוולות והוא עצר כדי לתקן אותן. בפעם הראשונה הוא ראה איש מצרי מכה איש עברי. כמה מאיתנו עוצרים? אתה היית לוחם? נגיד 80% - -
לא יודע, אולי יותר טוב. - - אולי 80%. הוא עצר. למוחרת הוא יצא החוצה, מה הוא ראה? הוא ראה שני עברים רבים ביניהם. מה הוא עשה? הוא עצר. הוא אמר לאחד: "למה תכה רעך?" ההוא אמר לו: "הלהרגני אתה אומר כאשר הרגת את המצרי?" הוא אמר: "אכן נודע הדבר", וברח למדבר.
שנייה. מה הוא ראה במדבר? אולי את המאבק הפמיניסטי הראשון – בנות יתרו והרועים. הם לא מהעם שלו, אבל הוא ראה עוולה שהוא יכול להתעלם ממנה. כמה היו עוצרים? תחשבו, אנחנו בארץ לא שלנו, רואים אנשים שהם לא מהעם שלנו ורבים ביניהם. משה רבנו עצר.
אחרי שיש לך את התכונה הזאת, את ההבנה הזאת, את הערכים האלה של לראות עוולה ולא להגיד "לא ראיתי אותה" – הם בטח משחקים, הם בטח צוחקים – אם אתה עוצר, עכשיו אתה יכול ללכת להיות מנהיג.
אני חושב – ואת זה רציתי להגיד, מעכשיו אני לא בטוח שתסכים איתי – אני חושב שחלק גדול מאוד מהמפגינים שפגשנו במוצאי שבת ברחובות אכפת להם מאוד מהמדינה. המבחנים שלהם הם מבחנים ארוכי שנים, פעם זה בצבא, פעם זה במקומות אחרים שעוזרים למדינה, הפעם זה ברחובות. הם חושבים שהתרומה החשובה למדינה עכשיו זה לעצור את המהפכה, את ההרס, כל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה, אני מסכים עם המילים של כמעט חירוב מערכת המשפט בישראל.
ובשביל זה הם מוכנים לצאת לרחובות. אני רוצה לברך אותם וככל שיתמידו יותר, ככה יותר נקרא לכל אחד מהם גם אחיי גיבורי התהילה. תודה.
324 מילים של אלעזר שטרן. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.