אדוני היושב-ראש, חבריי חברי הכנסת, בפעם הראשונה ביקרתי בירושלים ב-4 בספטמבר 1997. אני עולה חדש טרי, שבועיים בארץ. זאת הייתה אהבה ממבט ראשון. סיימנו את הביקור בעיר העתיקה, ובפעם הראשונה בחיי נגעתי באבני הכותל המערבי.
האם, אדוני, ידעת שבשפות שונות, בין היתר בשפה הרוסית, אנחנו לא קוראים "הכותל המערבי"? בשפה הרוסית זה "כותל הדמעות". יש איזה הסבר שזה בא מערבית, צרפתית, וככה זה התקבל ברוסית. ושם שמעתי בפעם הראשונה אפילו בדיחה. יהודי רוסי הגיע לישראל, נכנס למונית ואמר: תיקח אותי למקום שכל היהודים בוכים. הנהג לקח אותו למס הכנסה.
למה אני זוכר את היום הראשון שלי? כמו שאומרים בטלוויזיה – במעבר חד – כי זה היה ב-4 בספטמבר 1997, וכשחזרנו למרכז הקליטה בחדרה שמענו בחדשות של אותו יום על הפיגוע הנורא במדרחוב בבן יהודה. בפיגוע הזה נרצחו חמישה ישראלים. למוחרת אחד המדריכים במרכז הקליטה בחדרה אמר לי משפט שעד היום צרוב לי בזיכרון. הוא אמר: נלחמנו על ירושלים בעבר ונצטרך להילחם עליה גם בעתיד. היום, אדוני היושב-ראש, אני יודע שאנחנו לא רק נלחמנו על ירושלים, אלא ניצחנו בקרב הזה על ירושלים. אנחנו ניצחנו, אנחנו מנצחים ונמשיך לנצח כל יום בקרב על ירושלים. ירושלים זה העבר, ירושלים זה ההווה וזה העתיד של העם היהודי.
אתמול עשרות אלפי אזרחים חגגו את יום ירושלים – בלי ספינים, בלי פחד, בלי ויתורים, בלי שינויים ברגע האחרון, וכולכם מבינים על מה אני מדבר. עשרות אלפים חגגו עם דגלים בגאווה ענקית עם לב פועם. ומי שבוחר לנגח את הממשלה בנושא ירושלים, צריך לדעת שהוא פוגע קודם כול בלב הפועם של העם היהודי כולו. ירושלים לא נתונה לשום משא ומתן, היא לא נתונה לסחטנות וגם לא נתונה לאיומים. ירושלים היא בירתו של העם היהודי, במדינה היהודית שאליה נשאנו תפילות אלפי שנה.
אני מאחל לעיר האהובה שלי שתמשיך להיות מאוחדת ותמיד תהיה על ראש שמחתנו. תודה רבה.
289 מילים של יבגני סובה. הטקסט מתוך "דברי הכנסת"; קריאות ביניים ודברי היושב־ראש מוצגים במקום שבו קטעו את הנאום, בשוליים. הנוסח המלא בפרוטוקול הרשמי.