ציון יום ירושלים וציון יום לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

תודה לך, סגן יושב-ראש הכנסת. כנסת נכבדה, חברי וחברות הכנסת, יהודה עמיחי – כן, גם אני בחרתי משיריו – כתב: "מה ירושלים צריכה? היא לא צריכה ראש עיר, היא צריכה מנהל קרקס, עם שוט ביד". לא בטוח אם מנהל קרקס מספיק כדי לנהל עיר כל כך מורכבת, כמו שיהודה עמיחי טוען, אבל מה שבטוח, שהמציאות בירושלים היא לא קרקס. היא מורכבת ומיוחדת, ואין כמוה באף עיר אחרת. אבל מה שגם בטוח זה שהעיר לא צריכה להטוטני אש פירומנים.

כואב לי הלב על ירושלים, באמת. כאילו לא למדנו דבר מהמשא הכבד שהעיר הזאת נושאת במשך אלפי שנים. לא להבין את מכלול הרגשות של המגוון העצום של האנשים החיים בקרבה ורואים בה את עיר קדושתם; בירה ששרדה את כל קנאי הדורות; עיר שסמליה נשרפו והוחרבו בשם מלחמות ושנאה; עיר שנפלו על חומותיה; העיר ששוחררה אך מעולם לא שוחררה באמת להיות מה שהיא אמורה להיות; העיר שהיא מקור קדושה וסובלנות, מקום לאחדות של כלל מרכיביה – כל זה לא קורה, כי שוב ושוב היא נתונה למתקפות מבית של קנאים המאמינים כי היא רק להם, לאויבים המבינים את רגישות אתריה, לפוליטיקאים חסרי מצפון ואחריות, לאנשי הנביאים המשיחיים הנאמנים, ולשלל רב של מיעוטים אלימים הרואים בה קרדום לחפור, להשניא, להבעיר, להסית. זו ירושלים של היום, קורבן מתמשך, מפולגת מאי פעם, שסועה מתמיד. אנשיה בני ערובה במשחק מתמשך שבו כולנו מפסידים.

ועצוב לי כפליים, כבוד היושב-ראש, כי אני יודעת מה יכלה להיות ירושלים. זו העיר המחזיקה במפתח הפשרה ההיסטורי. לכולם ולכולן יש מקום בירושלים שלי – למאמינים באלים ודתות, לשוחרי היסטוריה ואומנות, לאוהבי תרבות, שווקים תוססים ותרבויות מרתקות. זו עיר שבה יכלו להיפגש דעות ואמונות, ללכת על המדרכות ולברך אחד את השני ב"שבת שלום", ב"סלאם עליכום". עיר שיכולנו להתפעל מאתריה הקדושים המושכים לפה מדי שנה מיליוני מאמינים מכל רחבי העולם. זו שמציתה את הדמיון למיליארדים של נוצרים, מוסלמים, יהודים ואחרים. והינה, את שוב קורבן, ירושלים שלי, למסיתי העת החדשה המתחבאים מאחורי דגלים – דגלי הלאום המסתירים חרבות וחניתות, דגלים המסתירים את אלו השונאים את העיר ירושלים עד כדי שיביאו לחורבנה; קורבן לרפיסות שלטונית שאינה עושה את שנדרש כדי להגן על מה שקדוש, והוא, בראש ובראשונה, חיי אדם; קורבן למאוויים פוליטיים של אלו המבקשים לחזור ולשלוט שליטה על אמונותיו של האחר, שליטה על חלומם של רבבות, שליטה שסופה ידוע מראש.

ירושלים שלי, לא כך ראוי לחגוג את חגך. באלפי שוטרים וחיילים, בסוללות כיפת ברזל, בסגירת עסקים ומקומות קדושים. כך לא נראה יום חג, כך נראה חורבן. ירושלים שלי, בירתנו, בירת ישראל, מקום קדושתנו, אמשיך ואאמין כי יום יבוא ונדע לחלוק בה את חלומותינו. תודה.