ציון יום ירושלים וציון יום לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל

אדוני היושב-ראש, חברי הכנסת, 667 פעמים מוזכרת ירושלים בתנ"ך; רק חמש פעמים היא מוזכרת כ"ירושלים", ביו"ד, ובכל שאר הפעמים היא מוזכרת כ"ירושלם". זה מתחבר לי לנושא של עליית יהודים מאתיופיה לארץ ישראל – ונדמה לי שבאתיופית אומרים "ירוסלם", נכון? לא אומרים "ירושלים", כי בחז"ל כתוב שהקדוש ברוך הוא קרא לירושלים יראה שלם, בשתי מילים, שכתוב: ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ה' יראה – – – בהר ה' יֵרָאֶה". אז הקדוש ברוך הוא קרא לזה יִרְאֶה. אבל שם בן נוח שהיה מלכיצדק מלך שלם, הוא היה מלך בירושלים, הוא קרא לזה שלם. אז הקדוש ברוך הוא חיבר את זה: ירו-שלם. ובעזרת השם, כשיהיה בית המקדש ותהיה הגאולה השלמה, אז היו"ד, השכינה הקדושה, תהיה על ירושלים, הפורש סוכת שלום עלינו ועל כל עמו ישראל ועל ירושלים.

רבותיי, אני עומד פה, אני לא יודע כמה אנשים היו בירושלים לפני 55 שנה שנמצאים פה, אבל אני הייתי ילד בירושלים בגיל 12 ואני זוכר את החרדה הגדולה לפני מלחמת ששת הימים, את תקופת ההמתנה של שלושת השבועות שבהם היה נראה שהערבים – נאצר וסוריה – רצו להילחם ולחסל את היישוב היהודי בארץ ישראל. הייתה תקווה שחוסיין לא יצטרף למלחמה הזאת, ולכן רוב החיילים היו בסיני ובגולן. בירושלים השאירו חיל קשישים ואנשי הג"א, בתקווה שבאמת חוסיין יקבל את המסרים של אשכול שהוא לא רוצה מלחמה בירושלים. אבל הקדוש ברוך הוא רצה אחרת, וחוסיין חשב – נאצר הטעה אותו שהוא כבר בדרך לתל אביב, ואם הוא לא ייכנס למלחמה אז הוא יפסיד את הכול. והוא נכנס למלחמה הזאת. במלחמה הזאת היה הלגיון הירדני הצבא החזק והמשוכלל ביותר בצבאות ערב – אפשר לבקש?

הטעות של חוסיין להיכנס למלחמה הזאת הייתה הנס של ירושלים. למרות שזה הביא קושי גדול מאוד, כפי שאמרתי, שהיו פה בעיקר אנשי הג"א וחיל קשישים. ובאותו יום שני שבו פרצה המלחמה, הייתה תחושה קשה מאוד. אם חלילה וחס ביום שני בלילה הם היו פולשים מרחוב שמואל הנביא – סך הכול, מה שכולם יודעים היום שזה כביש 1, שם הם היו – אם היו עוברים לרחוב שמואל הנביא ולשכונות ירושלים, הם לא היו כפופים לאמנות ז'נבה, כפי שידוע, ואני לא רוצה לתאר מה היה קורה לירושלים.

ביום שלישי בבוקר, כאשר בעזרת השם הוא הפיל עליהם "אימתה ופחד, בגדל זרועך ידמו כאבן", הם פשוט ברחו בהמוניהם והחליפו את מדי הצבא לחולצות לבנות והניפו דגלים לבנים על כל החלונות. אני לא אפרט עכשיו את כל מהלכי המלחמה, היה קרב קשה מאוד בגבעת התחמושת, אבל הדרך שירדו הצנחנים לכיוון הר הצופים נקראה אז שער מנדלבאום ושם היה יותר פתוח. שמעתי פעם – אני לא בטוח שזה נכון אבל זה נשמע טוב – שפה בכנסת, במקלט, איפה שישבו כל שרי הממשלה, שמעו ביום שלישי בבוקר שהירדנים לא הצליחו לפרוץ, וההפך – הם מתחילים להתקדם להר הצופים. אמר בגין לאשכול: אולי כבר ניכנס לעיר העתיקה ונכבוש את הכותל המערבי? הוא אמר לו ביידיש: זיי געדאַנק, זאת אומרת, זה רעיון. זה רעיון, כמו שאומרים. ובאמת ניתנה פקודה, ואף אחד לא חלם על דבר כזה, שהוא האירוע ההיסטורי ביותר של ההצלה הגדולה ביותר, לא רק של בני ירושלים אלא של כל הארץ כולה.

מאותו יום כולם ידעו שירושלים היא המרכז של ארץ ישראל, של עם ישראל בכל העולם. גם קודם ידעו, כולם אהבו את ירושלים, אבל לא בטוח שאהבו את הירושלמים, את בני ירושלים, את בני ציון וירושלים. התורה אומרת לנו: לא מצא הקדוש ברוך הוא – מאז חורבן בית המקדש אוהב ה' שערי ציון מכל משכנות יעקב. אוהב ה' שערים המצוינים בהלכה יותר מכל המקומות. ואני רוצה לציין שהייתה תפילה של שלושה ימים ושלושה לילות לפני המלחמה. אזכיר פה יהודי בשם רב מנדל גפנר, שניהל את זה. זו הייתה זעקה גדולה ומרה, והקדוש ברוך הוא עזר וזכינו לישועה גדולה.

הגמרא אומרת: "שאינו מתאבל על ירושלים אינו רואה בשמחתה", שנאמר: שישו את ירושלים וגילו בה כל אוהביה, שישו איתה משוש כל המתאבלים עליה. מכאן אמרו: "כל המתאבל על ירושלים זוכה ורואה בשמחתה". בעזרת השם, רוב יהודי ארץ ישראל אוהבים את ירושלים, ראינו את האהבה הגדולה של עשרות אלפי יהודים שבאו לירושלים. וכל אלה שלא כל כך אוהבים את ירושלים נאלצו לומר אמן. אחרים לא; אחרים חיפשו רק את החסרונות של ירושלים.

אנחנו חייבים לציין שתי נקודות: ראשית, ירושלים שוחררה – לא כוחי ועוצם ידי עשו לי את החיל הזה, אלא בגלל שהקדוש ברוך הוא הטיל אימתו ופחד על הלגיון הירדני. מאיפה אני יודע? בשנים האחרונות, כשהקדוש ברוך הוא הסיר מהם את הפחד, תושבי ירושלים הערבים לא רק שלא מכירים בכיבוש הישראלי, אלא יותר ויותר הם חולמים ולוחמים על זה שירושלים תשוב להיות פלסטין. אבי דיכטר דיבר היום על זה. זאת המלחמה האמיתית שלהם.

כשהשר לענייני ירושלים מבשר לנו שיבנו ב-360 מיליון שקל לשיפור תחבורה במזרח ירושלים, לא אכפת לי. לא רק שלא אכפת לי, אני בעד. אבל אני רוצה לראות שיפסיקו להתעלל בתושבי ירושלים בתחבורה הציבורית שלא קיימת, וקצת ישכללו – לא 360 מיליון, הרבה פחות שייתנו, כדי שירושלים תהיה מחוברת והתחבורה תתפתח.

אני רוצה לסיים, אדוני היושב-ראש, בנקודה אחת.

ירושלים, יופייה הוא בקדושתה. זו לא ונציה ולא ערים יפות אחרות, כאשר אלה שאוהבים את ירושלים ורוצים את קדושת ירושלים, גם אם אינם דתיים, באים, אפילו אינם יהודים – כולם אהובים, כולם ברורים. אבל ישנה קבוצה שהולכת ושלטת יותר ויותר במשפט – –

– – שזה הרפורמים, ששנאו את ירושלים, עקרו את ירושלים, נלחמים נגד ירושלים, ועכשיו הם באים לחלל את הכותל המערבי ולנהל מלחמה ולהוציא דיבת הארץ רעה – –

– – בכל העולם, שהמלחמה נגד הדת היהודית היא דווקא בכותל המערבי, דווקא במקום הקדוש.

אני רוצה לומר להם שיש עכשיו סקר של רוב אם לא כל תושבי ירושלים היהודים – יהודים דתיים, חרדים ומסורתיים – – –

כן. אז אני רוצה רק לסיים בדבר טוב, כן? שבעזרת השם, כולם יכירו בקדושת ירושלים, וכל יהודי התפוצות שרוצים בקדושת ירושלים יבואו ויהיו מבורכים, עד שנזכה לבניין ירושלים ולביאת המשיח במהרה בימינו, אמן.